מחלת המעי הדלקתי מתארת קבוצה של מחלות כרוניות שבכולן מתפתחת דלקת במעיים, ככל הנראה כתוצאה מתגובה חיסונית של הגוף נגד רקמותיו. ישנם שני סוגים עיקריים של מחלת המעי הדלקתי, קוליטיס כיבית במעי הגס (UC) ומחלת קרוהן (CD) אשר יכולה לפגוע בכל אזור לאורך מערכת העיכול (מהפה ועד לפי הטבעת) אך לרוב פוגעת במעי הדק ו/או במעי הגס. בשני הסוגים הללו יש תקופות של החמרה ותקופות של רגיעה, כאשר יש דלקת חמורה המחלה נחשבת פעילה והחולה חווה "העצמה פתאומית" של המצב, אך כאשר הדלקת חלשה או איננה כלל אז החולה לרוב יהיה ללא סימפטומים והמחלה תהיה בהפוגה. המחלה יכולה להופיע בכל גיל עם שכיחות גבוהה בין גיל ההתבגרות ל-35 במידה שווה אצל גברים ואצל נשים. מחלת המעי הדלקתי שכיחה יותר אצל לבנים מאשר אצל שחורים ובנוסף השכיחות גבוהה יותר אצל יהודים מאשר אצל לא יהודים.
סוגי מחלת המעי הדלקתי העיקריים:
שני הסוגים העיקריים של מחלת המעי הדלקתי הינם קוליטיס כיבית (UC) ומחלת קרוהן (CD), כאשר ההבדלים העיקריים בניהם הינם במיקום הדלקת ובשינויים שהדלקת עוברת בזמן המחלה. מחלת קרוהן יכולה לפגוע בכל אזור לאורך מערכת העיכול, אך ברוב המקרים הדלקת מתפתחת באילאום טרמינלי (המעי הדק הסופי) ומתפשטת. לעומתה קוליטיס כיבית מוגבלת למעי הדק ולפי הטבעת.
כאשר מסתכלים במיקרוסקופ ניתן לראות הבדל נוסף בין שני סוגי המחלות: קוליטיס כיבית מוגבלת לשכבת התאים מפרישי הריר במעיים כאשר מחלת קרוהן פוגעת בכל שכבות הרקמה-העוטפת של המעיים. בנוסף, במחלת קרוהן ניתן לראות כי קיימים "Skip lesions", אזורים בריאים החוצצים בין אזורים דלקתיים, לעומת זאת בקוליטיס כיבית הדלקת רציפה.
סימפטומים
מכיוון שמחלת המעי הדלקתי הינה מחלה כרונית, הסימפטומים באים והולכים על סמך מצב המחלה, כלומר, כאשר המחלה ב"העצמה פתאומית" יהיו סימפטומים וכאשר המחלה בהפוגה, לא יופיעו סימפטומים. סימפטומים אלו יכולים להיות ברמות חומרה שונות ומשתנות בהתאם למיקום הדלקת במעיים. הסימפטומים האפשריים כוללים:
- התכווצויות וכאבי בטן
- שלשול עם דם
- תחושת דחיפות עצומה להתפנות
- חום גבוה
- חוסר תיאבון
- ירידה במשקל
- אנמיה (חסר בתאי דם אדומים)
בנוסף לסימפטומים אלה, ייתכנו סימפטומים הקשורים לסיבוכים נוספים הנובעים ממחלת המעי הדלקתי.
סיבוכים במעיים כוללים:
- דימום רב כתוצאה מכיבים
- קרע במעי
- במחלת קרוהן תתכן היצרות או חסימה של המעי, לעומת זאת סימפטום זה לא אופייני בקוליטיס כיבית ואם הוא מופיע יש לבדוק שלא נוצר מסרטן.
- פיסטולות (שכיחות יותר במחלת קרוהן)
- Toxic megacolon (נדיר)
- גידולים סרטניים – הסיכון ללקות בסרטן המעי עולה כעבור 8-10 שנים מהתפרצות מחלת המעי הדלקתי.
סיבוכים מחוץ למעיים כוללים:
- דלקת פרקים
- דלקות עיניים
- תפקוד לקוי של הכבד והכליות
- בעיות בעור
- דלדול העצם
גורמים
לא ידוע מהו הגורם למחלת המעי הדלקתי, אך תהליך התפרצות המחלה כולל תגובה חיסונית של מערכת החיסון כנגד הרקמות במעיים והיווצרות דלקת כרונית ללא שליטה. כתוצאה מדלקת זו, נגרם נזק לרקמה העוטפת את המעיים אשר מוביל לכאבי בטן ושלשול עם דם. ישנם מספר גורמים שעלולים להיות קשורים למחלה והם כוללים רגישות גנטית, זיהומים וגורמים פסיכולוגים. המעיים הינם איזור אשר חשוף כל העת לגורמים זרים ולסביבה החיצונית דרך המזון והשתייה שאותם אנו צורכים. מכיוון שישנם גורמים רבים שעלולים לגרות את מערכת החיסון ולהפעיל תגובה חיסונית כלשהי, ייתכן שהגורם למחלת המעי הדלקתי הינו כשל של הגוף בהפסקת תגובות חיסוניות רגילות. כך נוצר מצב של תגובת יתר אשר גורמת לדלקת כרונית.
איבחון
האבחון נעשה על סמך הסימפטומים ובדיקות שונות:
- בדיקת צואה – על מנת לשלול את האפשרות לכך שהשלשול נובע מווירוס, חיידק או טפיל, בודקים אם קיים דם בצואה אשר לא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת.
- ספירת דם – עליה במספר תאי הדם הלבנים מעידה על קיומה של דלקת בגוף. אם יש דימום רב, תיתכן ירידה במספר תאי הדם האדומים.
- צילום רנטגן עם באריום– כאשר בולעים באריום (יסוד מתכתי לבן), הוא מכסה את השכבה הפנימית של רקמת המעטפת של המעיים. באמצעות כיסוי זה (הנראה בצילומי רנטגן) אפשר לבדוק את חלקו העליון של המעיים ולזהות חריגות. על מנת לבדוק את חלקו התחתון של המעיים, הבאריום ניתן באמצעות חוקן.
- סיגמוידסקופיה – בדיקת חלקו התחתון של המעי באמצעות החדרת מצלמה זעירה עם מקור אור דרך פי הטבעת. בודקים את קיומם של כיבים, דלקות ודימום.
- קולונוסקופיה – בדומה לסיגמוידסקופיה, מצלמה מוחדרת דרך פי הטבעת, אך כאן ניתן לבדוק את כל המעי לכל אורכו.
- אנדוסקופיה עליונה – החדרת מצלמה דרך הפה כדי לבדוק את הוושט, הקיבה וחלקו העליון של המעי הדק. בדיקה זו נעשית כאשר ישנם סימפטומים הכוללים בחילות והקאות. ב-5%-10% מהמקרים של מחלת קרוהן, קיימים כיבים בקיבה.
טיפולים
ישנם מספר טיפולים אפשריים להעלמת הסימפטומים ודיכוי ההתפרצויות של המחלה, הם מחולקים ל-4 קטגוריות:
- טיפול עצמי בבית: חשוב להקפיד על תזונה נכונה, עדיף להשתדל להמעיט במוצרי חלב ומוצרים עשירים בסיבים. אמנם לתזונה אין כל השפעה על הדלקת בקוליטיס כיבית, אך היא יכולה להשפיע על הסימפטומים. במחלת קרוהן לעומת זאת, דיאטה של נוזלים יכולה להפחית את הדלקת. בנוסף לתזונה, שליטה על הלחצים בחיים חשובה מכיוון שלחץ עלול להחמיר את הסימפטומים.
- טיפול רפואי: המטרה היא לדכא את התגובה הדלקתית וכך לאפשר לרקמות המעי להחלים, דבר המעלים את הסימפטומים של שלשולים וכאבי בטן. לאחר שהסימפטומים בשליטה, משתמשים בתרופות כדי להפחית את תדירות ה"העצמות הפתאומיות".
- ניתוח: טיפול זה תלוי בסוג המחלה. ניתן לרפא חולים עם קוליטיס כיבית באמצעות ניתוח מכיוון שהדלקת מוגבלת לאזור המעי, אך חולים עם מחלת קרוהן לא, יתרה מכך, הניתוח עלול לגרום לסיבוכים נוספים. אפשרויות הניתוח אצל חולים עם קוליטיס כיבית משתנות בהתאם להתפתחות המחלה, גיל החולה, ומצבו הבריאותי הכללי. האפשרות העיקרית הינה כריתת המעי כולו כולל פי הטבעת ויצירת פתח בבטן דרכו ניתן להוציא את הצואה לתוך שק המחובר לעור באמצעות דבק. הניתוח הפשוט ביותר אצל חולים עם מחלת קרוהן הינו כריתת חלק מהמעי בלבד וחיבור מחדש של שני הקצוות הבריאים.
- מעקב: אנשים החולים במחלת קרוהן או קוליטיס כיבית שהתפשטה לכל המעי נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה ללקות בסרטן המעי. כדי למנוע התפתחות של גידול סרטני, מבצעים בדיקת קולונוסקופיה כל שנה-שנתיים כשמונה שנים לאחר התפתחות מחלת המעי הדלקתי.
הימנעות
מכיוון שלא ידוע מהו הגורם למחלת המעי הדלקתי, לא ידוע על אורח חיים מסוים או תזונה ספציפית שיכולים לעזור במניעת המחלה, אך תזונה נכונה יכולה לעזור למנוע סימפטומים אצל אנשים החולים בקוליטיס כיבית ואף להפחית דלקתיות אצל אנשים עם מחלת קרוהן.
מומלץ להימנע מעישון מכיוון שהעישון קשור להגברת מספר וחומרת ה"העצמות הפתאומיות".
