לוקמיה זה סרטן שמתחיל בתאי דם. תאי דם מיוצרים במח העצם, החומר הרך הנמצא באמצע רוב העצמות. תאי דם צעירים נקראים תאי גזע. רוב תאי הדם מתבגרים במח העצם ונעים לתוך כלי הדם. מח העצם מייצר סוגים שונים של תאי דם, ולכל סוג תפקיד מיוחד: תאי דם לבנים עוזרים להלחם בזיהומים, תאי דם אדומים מעבירים חמצן לרקמות בכל הגוף, וטסיות הדם עוזרות ליצור קרישי דם המווסתים את הדימום.
באנשים החולים בלוקמיה, מח העצם מייצר תאי דם לבנים חריגים. תאים אלו הם תאים סרטניים. בהתחלה, תאי לוקמיה פועלים כתאים כמעט רגילים, עם הזמן הם עלולים לדחוף החוצה תאי דם לבנים, אדומים וטסיות רגילים. דבר זה מקשה על הדם לבצע את תפקידו.
סוגים של לוקמיה
סוגי הלוקמיה מקובצים לפי המהירות שבה המחלה מתפתחת ומחמירה. לוקמיה יכולה להיות כרונית (מחמירה באיטיות) או חריפה (מחמירה מהר):
- לוקמיה כרונית – בשלבים המוקדמים של המחלה, תאי הדם החריגים עדיין יכולים לתפקד, ואנשים החולים בלוקמיה כרונית עלולים לא לפתח סימפטומים כלל. לאט לאט, לוקמיה כרונית מחמירה וגורמת לסימפטומים ככל שמספר התאים הסרטניים בדם עולה.
- לוקמיה חריפה – תאי הדם חריגים מאוד ולא יכולים לתפקד כרגיל. כמות התאים הסרטניים גוברת במהרה. לוקמיה חריפה מחמירה במהירות.
סוגי הלוקמיה מחולקים גם לפי סוג תא הדם הלבן שאותו הם מדביקים. לוקמיה יכולה להתפתח בתאי לימפה או בתאי הלשד. לוקמיה המתפתחת בתאי הלימפה נקראת לוקמיה לימפוציטית. לוקמיה המתפתחת בתאי הלשד נקראת לוקמיה מיאלואידית. ישנם 4 סוגים נפוצים של לוקמיה:
- לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) – מהווה כ- 7,000 מקרים חדשים של לוקמיה כל שנה. לרוב, האנשים המאובחנים במחלה הם מעל גיל 55.
- לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML) – מהווה כ- 4,400 מקרים חדשים של לוקמיה כל שנה. מאובחנת לרוב אצל מבוגרים.
- לוקמיה לימפוציטית חריפה (ALL) – מהווה כ- 3,800 מקרים חדשים של לוקמיה כל שנה. זהו סוג הלוקמיה הנפוץ ביותר אצל ילדים צעירים, ופוגע גם במבוגרים.
- לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML) – מהווה כ- 10,600 מקרים חדשים של לוקמיה כל שנה. מתפתחת גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים.
גורמים
לא ידוע מה גורם ללוקמיה, אך יודעים שדברים מסוימים מגבירים את הסיכון לפתח את המחלה:
- חשיפה לרמות גבוהות של קרינה
- חשיפה לחומרים מסוימים בעבודה כגון בנזן (חומר כימי)
- כימותרפיה לטיפול בסרטן אחר
- תסמונת דאון או בעיה גנטית אחרת
- עישון
סימפטומים
כמו כל תאי הדם, גם תאים סרטניים נעים בגוף. בהתאם לכמות התאים ולמיקום שבו הם מצטברים, לחולים בלוקמיה יכולים להיות מספר סימפטומים, הנפוצים בניהם כוללים:
- חום גבוה או הזעת לילה
- זיהומים תכופים
- תחושת חולשה או עייפות
- כאב ראש
- דימום והיווצרות שטפי דם בקלות
- כאבים בעצמות או בפרקים
- נפיחות או תחושת אי-נוחות בבטן (כתוצאה מטחול מוגדל)
- בלוטות לימפה נפוחות, בעיקר בצוואר ובית השחי
- ירידה במשקל
סימפטומים אלה אינם סימן וודאי ללוקמיה, זיהום או בעיה אחרת גם יכולים לגרום לסימפטומים האלה. כל אחד עם סימפטומים אלה צריך ללכת להיבדק ע"י רופא במהירות האפשרית.
בשלבים הראשונים של לוקמיה כרונית, תאי הסרטן מתפקדים כמעט רגיל כך שיתכן שהסימפטומים לא יופיעו הרבה זמן. כאשר הסימפטומים כן מופיעים הם לרוב קלים בהתחלה ומחמירים בהדרגתיות.
בלוקמיה חריפה, הסימפטומים מופיעים מוקדם ומחמירים מהר. סימפטומים נוספים של לוקמיה חריפה כוללים הקאות, בלבול, חוסר שליטה על השרירים ופרכוסים. תאי לוקמיה יכולים להצטבר גם באשכים ולגרום לנפיחות, יש חולים המפתחים פצעים בעיניים או על העור. לוקמיה יכולה גם להשפיע על צינורות מערכת העיכול, הכליות, הריאות או חלקי גוף אחרים.
אבחון
אם למישהו יש את הסימפטומים המצביעים על האפשרות ללוקמיה, ייתכן שהרופא יעשה בדיקה גופנית וישאל על העבר המשפחתי של החולה. יתכן שהרופא ירצה לעשות בדיקות מעבדה, בעיקר בדיקות דם. הבדיקות כוללות:
- בדיקה גופנית – הרופא מחפש נפיחות של בלוטות הלימפה, טחול וכבד.
- בדיקות דם – בודקים את רמת התאים בדם. לוקמיה גורם לרמות מאוד גבוהות של תאי דם לבנים, רמות נמוכות של טסיות והמוגלובין (חומר בכדוריות הדם האדומות המעביר חמצן בין הריאות לרקמות). לעיתים בודקים בדם גם אם הסרטן פגע בכבד ובכליות.
- ביופסיה – הרופא מסיר מעט מח עצם מעצם הירך או עצם גדולה אחרת. בודקים את הדגימה תחת מיקרוסקופ ומחפשים תאים סרטניים. זוהי הדרך היחידה שמוודא את קיומם של תאים סרטניים במח העצם.
ישנן 2 דרכים באמצעותן רופא יכול להשיג דגימת מח עצם תחת הרדמה מקומית:
- שאיבת מח עצם – הרופא משתמש במחט כדי להוציא דגימה של מח העצם.
- ביופסיה של מח העצם – הרופא משתמש במחט מאוד עבה כדי להסיר חתיכה קטנה של עצם ומח עצם.
- ציטוגנטיקה – בודקים את הכרומוזומים של תאים מדגימת דם, מח עצם או בלוטות לימפה.
- Spinal tap – תהליך שבו הרופא שואב נוזל מהחלק התחתון של חוט השדרה באמצעות מחט דקה וארוכה ותחת הרדמה מקומית. בודקים אם קיימים תאים סרטניים או סימנים אחרים לבעיות בדגימה.
- צילום רנטגן של החזה – הצילום יכול לגלות סימנים למחלה בחזה.
טיפול
הרופא יתאר למטופל את הטיפולים השונים וידון איתו בתוצאות הצפויות בכל אחת מהאפשרויות. הטיפול תלוי במספר גורמים: סוג הלוקמיה, שלב המחלה, גיל המטופל, אם יש תאים סרטניים בנוזל השלייה ואם המטופל קיבל כבר טיפול נגד לוקמיה בעבר. הרופא מתייחס גם לסימפטומים של המטופל ולמצב הבריאותי הכללי שלו. הטיפולים האפשריים כוללים:
- כימותרפיה – השימוש בחומרים ההורגים תאים סרטניים. רוב החולים בלוקמיה מטופלים באמצעות כימותרפיה. בהתאם לסוג הלוקמיה, המטופל יכול לקבל חומר אחד או שילוב של שניים או יותר חומרים – באמצעות בליעה דרך הפה, הזרקה ישירות לוריד, קתטר או זריקה ישירות לנוזלי השלייה (במקרים בהם נמצאו תאים סרטניים בנוזל השלייה, מכיוון שתרופות הנבלעות דרך הפה או בעירוי לרוב לא מגיעות לתאים בחוט השדרה או במוח).
- תרפיה ביולוגית – טיפול בשימוש חומרים מסוימים המיועד לעורר את המערכת החיסונית של הגוף להילחם בסרטן ובזיהומים או מחלות אחרות. הטיפול נעשה באמצעות זריקה ישירות לוריד.
- קרינה
- השתלת תאי גזע – שיטה זו מאפשרת לחולה לקבל טיפול של מינון גבוה של תרופות, קרינה או שניהם. המינון הגבוה הורג גם תאים סרטניים וגם תאים בריאים במח העצם. לאחר מכן המטופל מקבל תאי גזע בריאים מהם נוצרים תאי דם חדשים.
ישנם כמה סוגים של השתלות אפשריות:
- השתלת מח עצם – תאי הגזע מגיעים ממח העצם.
- השתלת תאי גזע פריפריאליים – תאי הגזע מגיעים מדם פריפריאלי (שזורם בגוף).
- השתלת דם מחבל הטבור – לילד בלי תורם מתאים, יתכן שהרופא ישתמש בתאי גזע מחבל הטבור של ולד חדש. לעיתים דם מחבל הטבור מוקפא לשימוש עתידי.
תאי גזע יכולים להגיע מהחולה עצמו (השתלה אוטולוגית), מתורם (השתלה אלוגנית) או מאח תאום זהה ובריא (השתלה סינגנטית).
- אם הטחול של המטופל מוגדל, יתכן שהרופא ימליץ על ניתוח להסרתו.
יש מטופלים המקבלים שילוב של טיפולים שונים.
אנשים החולים בלוקמיה חריפה צריכים לקבל טיפול באופן מיידי. המטרה של הטיפול היא להביא להפוגה מהמחלה, ואז כאשר הסימפטומים נעלמים, יתכן שינתן טיפול נוסף כדי למנוע את חזרת המחלה. הרבה אנשים החולים בלוקמיה חריפה יכולים להחלים.
חולים בלוקמיה כרונית הלא מראים סימפטומים לא צריכים טיפול מיידי. יתכן שהרופא ימליץ על המתנה דרוכה – הצוות הרפואי יעקוב אחר בריאותו של המטופל כדי שיוכלו להתחיל בטיפול במקרה שסימפטומים מתחילים להופיע או אם הסרטן מחמיר. כאשר דרוש טיפול ללוקמיה כרונית, לרוב הוא יכול לשלוט במחלה ובסימפטומים, אך לעיתים רחוקות מאוד ניתן לרפא לוקמיה כרונית. מטופלים יכולים לקבל טיפול מתמיד כדי לעזור לשמור על המחלה בהפוגה.
מכיוון שטיפול בסרטן עלול לפגוע גם בתאים ורקמות בריאים, זה נפוץ לחוות תופעות לוואי לא רצויות. תופעות הלוואי תלויות בסוג ומינון הטיפול. תופעות הלוואי כתוצאה מכימותרפיה כוללות דימום והיווצרות שטפי דם בקלות, הקרחה, כיבים בפה ובשפתיים, בחילות והקאות, שלשולים, נפיחות וחוסר תיאבון. ישנן תרופות נגד סרטן היכולות לפגוע בפוריות של המטופל – נשים עלולות לחוות מחזור לא סדיר או שהמחזור מפסיק לגמרי. נשים עלולות לחוות סימנים של גיל הבלות כמו גלי חום ויובש ווגינאלי. גברים עלולים להפסיק לייצר תאי זרע.
תופעות הלוואי כתוצאה מתרפיה ביולוגית משתנים לפי סוג החומר שמשתמשים בו וכוללות פריחה או נפיחות באזור שאליו הוזרק החומר, בנוסף סימפטומים של שפעת עלולים להופיע. קרינה עלולה לגרום למטופלים לחוש עייפים, לעורם להיות אדום, יבש ורגיש באזור המטופל. מטופלים העוברים השתלת מח עצם פגיעים יותר לזיהומים, דימומים ותופעות אחרות כתוצאה מהכימותרפיה והקרינה המוגברים. בנוסף, מטופלים אלה נמצאים בסכנה לפתח GVHD – מצב שבו תאי הגזע של התורם תוקפים את הרקמות של המטופל, לרוב את הכבד, העור או צינורות מערכת העיכול.
מכיוון שאנשים החולים בלוקמיה יכולים לפתח זיהומים בקלות, יתכן שיקבלו טיפול אנטיביוטי ותרופתי כדי לעזור להגן עליהם מזיהומים. חשוב מאוד להקפיד על בדיקות מעקב לאחר הטיפול בלוקמיה – בדיקות קבועות מוודאות שכל שינוי בריאותי נבדק ומטופל בהקדם.
