אולקוס – אבחון וטיפולים

כיב פפטי או בשמו המוכר יותר אולקוס, הינו פצע (כיב) פתוח אשר יכול להתפתח במקומות שונים במערכת העיכול. האולקוס שכיח ביותר, כך כ-10 אחוזים מהאוכלוסייה יסבלו ממנו בשלב כלשהו במהלך חייהם, על כן נראה כיצד מאובחן האולקוס, מה הם הסיבוכים האפשריים העלולים להתפתח והחשוב מכל מה הם הטיפולים הקיימים כיום.

סיבוכים

כאשר האולקוס לא מטופל לאורך זמן הפצע בקיבה עלול להחמיר ולגרום לסיבוכים קשים, סיבוכים עקב אולקוס שכיחים למדי והם מתרחשים בכשליש מכלל חולי האולקוס. בין הסיבוכים העיקריים ניתן למצוא את המקרים הבאים:

• דימום פנימי – דימום פנימי יכול להוביל לאנמיה אשר פוגעת באופן קשה בגוף החולה, בנוסף לכך הדימום עלול להתחזק ועקב איבוד של דם רב החולה יגיע למצב קשה אשר מחייב אישפוז בבית חולים. אולקוס הוא הגורם העיקרי לדימום מדרכי העיכול העליונות, בדרך כלל הוא מופיע יותר בחולים המבוגרים כיוון שהם נוטלים תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות אשר מחמירות את האולקוס. במקרה זה ניתן להבחין בצואה שחורה או בהקאה מלווה בדם, מצבים אלו מחייבים טיפול רפואי דחוף.
• התנקבות – הפצע הפתוח אשר קיים במקרה של אולקוס עלול להחמיר ולהעמיק אל תוך דופן מערכת העיכול במקום המצאו. עקב כך גובר הסיכון לאינפקציה על ידי חיידקים וגורמים שונים אשר נכנסים דרך הפצע הפתוח, דבר זה עלול להוביל תוצאות חמורות ביותר ובמקרים קיצוניים אף למוות. שכיחות ההתנקבות שונה בין סוגי האולקוס השונים, כך האולקוס עם השכיחות הגבוהה ביותר להתנקבות הוא האולקוס הממוקם בתריסיון או בקיבה. הסימפטומים של התנקבות הינם: כאב בטן פתאומי וחריף, רגישות למגע באיזור הבטן, דופק מואץ ואף לחץ דם נמוך. מצב זה מחייב טיפול רפואי בהול אשר בדרך כלל מסתיים בניתוח האיזור הפגוע.
• חסימה – סיבוך זה הינו הכי פחות שכיח ורק 5% מהחולים יסבלו ממנו. בסיבוך זה יתכנו שני מצבים בהם המעבר התקין של המזון והחומרים השונים דרך מערכת העיכול נחסם. במצב הראשון, הפשוט יותר, נוצרת חסימה עקב בצקת הנוצרת סביב האולקוס. נפיחות זו גורמת לחסימה, אך בדרך כלל כבר זמן מה היא יורדת והחסימה חולפת. במקרה השני עלולה להיווצר צלקת רקמתית באיזור בו האולקוס נוצר כחלק מההחלמה של האיזור, עקב כך עלולה להיווצר חסימה קבועה במערכת העיכול אשר עלולה להוביל לבעיות עיכול שונות אשר חלק מהסימפטומים שלהן הם: הקאה, איבוד משקל, תחושת התמלאות מאוכל אשר מתרחשת לאחר אכילה מועטה מאד. לאחר מכן הסימפטומים מחמירים עקב חוסר עיכול נורמלי וחוסר ספיגת נוטריינטים וויטמינים החיונים לגוף.

אבחון

על מנת לאבחן האם אדם סובל מאולקוס ישנן מספר בדיקות אשר מבוצעות:

• בדיקות דם – בבדיקה זו מחפשים אחר נוגדנים נגד החיידק H.pylori, במקרה ומקור האולקוס הוא בשל אינפקציה של חיידק זה, יימצאו נוגדנים נגדו בדם החולה. בדיקה זו איננה כל כך מדוייקת שכן לעיתים לא ניתן להבחין האם הנוגדנים נגד החיידק H.pylori הם בשל הדבקה נוכחית או בשל הדבקה קודמת בעבר. בנוסף לכך נטילת תרופות מסויימות כדוגמאת אנטיביוטיקה או תרופות המעכבות משאבות פרוטונים, עלולות להוביל לתשובה שלילית לא נכונה בבדיקה להמצאות נוגדנים לחיידק H.pylori.
• בדיקת נשימה – בבדיקה זו יש שימוש באטום של פחמן רדיו–אקטיבי על מנת לזהות את החיידק H.pylori, בדיקה זו איננה מסוכנת. החולה שותה נוזל חסר טעם ובו חומר המכיל את הפחמן הרדיו-אקטיבי, חומר זה מפורק על ידי החיידק H.pylori. כך כעבור כשעה, נושף החולה לתוך שקית אשר נאטמת מייד לאחר מכן. במקרה בו החולה מודבק על ידי החיידק H.pylori ניתן למצוא באוויר אשר יצא מריאותיו פחמן דו חמצני אשר מורכב מהפחמן הרדיו–אקטיבי. בנוסף לכך שיטה זו משמשת גם במהלך הטיפול על מנת לבדוק האם החיידק H.pylori הושמד לחלוטין או לא.
• בדיקת צואה – בבדיקה זו בודקים האם ישנן עדויות להמצאות החיידק H.pylori בצואה. גם בדיקה זו יכולה לשמש במהלך טיפול על מנת להבחין האם החיידק חוסל לחלוטין או לא.
• צילום רנטגן – החולה בולע בבדיקה זו נוזל המכיל חומר ניגוד מסוג בריום, חומר זה מצפה את מערכת העיכול ומאפשר להבחין בהמצאותם של אולקוסים לאורכה. הבעיה עם בדיקה זו היא אחוזי ההצלחה שלה אשר עומדים על בין 70% ל 80%, לכן ביצוע בדיקה זו בלבד אינו מספיק לאבחון אולקוס.
• אנדוסקופיה – בבדיקה זו ניתן לאבחן מקרה אולקוס בכמעט 100%. כך מוחדר דרך גרון החולה צינור דק וגמיש אשר בקצהו מצלמה ייחודית וכלים כירורגים. המצלמה מאפשרת מבט פנימי מהלוע דרך הושט עד לתריסריון ולקיבה, הכלים הכירורגים מאפשרים לקחת ביופסיה מן האולקוס ולאחר מכן לבחון את דגימה זו במעבדה. את דגימת הביופסיה בוחנים תחת מיקרוסקופ במעבדה על מנת לשלול גידול סרטני, במיוחד בחולים מעל גיל 50. בנוסף לכך ניתן לבדוק בדגימה זו אחר הימצאותו של החיידק H.pylori.

טיפול

הגישה בטיפול באולקוס הינה חיסול החיידק H.pylori, הפחתת הסימפטומים וריפוי הכיב. על מנת לחסל את החיידק H.pylori ולהפחית את רמת החומציות במערכת העיכול ניתן טיפול משולב על ידי 2 או יותר מהתרופות הבאות:

• תרופות אנטיביוטיות – על ידי שילוב של מספר תרופות אנטיביוטיות שונות ניתן להלחם בחיידק H.pylori ולחסלו. אם לא מושג חיסול מלא של החיידק האולקוס יחזור כמעט תמיד לאחר כשנה.
• תרופות חוסמות הקולטן 2H – נקראות גם בשם חוסמות היסטמין (H2), תרופות אלה מורידות את רמת החומצות אשר משוחררות למערכת העיכול, דבר זה מקל על הכאב הנגרם מהאולקוס ובנוסף לכך מאפשר את תהליך ההחלמה של הפצע.
• תרופות נוגדות חומצה – תרופות אלה נוגדות את החומצות במערכת העיכול ובכך מקלות על הכאב.
• תרופות מעכבות משאבת פרוטונים – על ידי חסימת משאבות הפרוטונים מופחתת רמת החומצה המופרשת למערכת העיכול, בנוסף לכך תרופות אלה פוגעות בחיידק H.pylori. יש לציין כי שימוש יתר בתרופות אלה עלול לגרום לשברים באגן, על כן לעיתים יש לנטול תוסף סידן.
• תרופות מגנות – תרופות אלה עוזרות להגן על שכבת הדופן הפנימית של מערכת העיכול.

באופן דומה מטופלים המקרים הפחות שכיחים בהם האולקוס לא נגרם בשל החיידק H.pylori.

בנוסף לכך יש לנקוט בשינויים באורח החיים על פי המלצת הרופא, שינויים אלה כוללים לרוב:

• הפסקת צריכת אלכוהול.
• הפחתת צריכת קפאין או הפסקתה אם אפשר.
• הפסקת עישון.
• הפסקת נטילת תרופות (על פי המלצת הרופא) במיוחד תרופות מסוג נוגדות דלקת לא סטרואידיות.