בולימיה נרבוזה הינה הפרעת אכילה המאופיינת על-ידי תופעה של התקפי זלילה הוללת, חסרת מעצורים ופיקוח, שבעקבותיהם מתבצע תהליך בלתי תקין של פיצוי, שמטרתו שליטה ופיקוח על המשקל הגופני.
בולימיה נרבוזה הינה אחת משתי הפרעות האכילה העיקריות, האחרת היא אנורקסיה נרבוזה המאופיינת על-ידי דיאטה קיצונית בחומרתה, סירוב לשמור על משקל גוף נורמלי, מדד מסת גוף נמוך מ-18.5, ובעקבות כל אלה רזון וכחישות. גם חולי אנרוקסיה נרבוזה בחלקם נתקפים בצורך בזלילה הוללת, שבעקבותיה הם מבצעים פעולת "טיהור" אלא שבניגוד להם, אנשים חולים בבולימיה נרבוזה שומרים על משקל גוף, בסביבת המשקל הנורמלי המתאים לגובהם, גילם, ומינם, ולעיתים גם למעלה ממנו. הגורמים העיקריים המשותפים לשתי הפרעות אכילה אלו, הם הפחד המתמיד מפני השמנה והשימוש בשיטות שאינן תקינות למנוע אותה.
מקור המילה בולימיה הוא מן הביטוי הלטיני שפירושו "רעב שור", והוא בא לתאר את התקפי הרעב הפוקדים את החולים. הזלילה ההוללת מאופיינת על-ידי אכילה של כמויות מזון גדולות, בפרק זמן נתון, וצריכה מופרזת של מזון עתיר קלוריות (לפעמים מעל 10,000 קלוריות בכל פעם). החולים בבולימיה נרבוזה צורכים מזונות "נוחות" עתירי קלוריות כגון מזונות עשירים בסוכרים כממתקים, עוגות וגלידות, ובמיני מאפה שונים.
בולימיה נרבוזה הוכרה כמחלה רק בשנות השמונים, עקב הגידול הרב במספר החולים במהלך שנות השבעים ולאחריהן. ההערכה היא כי 90-80 אחוזים מחולי בולימיה נרבוזה הן נשים. מומחים בתחום מאשימים את אמצעי התקשורת הפופולריים, שעל-ידי מיקוד עז באידאל הרזון של האישה הצעירה, גרמו לשינוי בסטנדרט היופי של הנשים, ובעקבות כך לגידול בתופעת הפרעות האכילה. בולימיה נרבוזה מוגדרת מבחינה רפואית כהתקפי זלילה שבעקבותיהם באה פעולת פיצוי המתקיימים לפחות פעמיים ביום במשך שלושה חודשים ברציפות.
האבחון של חולה בולימיה נרבוזה יעשה על-ידי רופא, או מי שהוסמך לכך מבחינה רפואית, יחד עם האבחון הראשוני יש צורך לאבחן גם את צורת הופעתה של ההפרעה. ישנן שתי צורות הופעה עיקריות, המשותף לשתיהן הוא התקפי הזלילה. התקפים אלה אינם תוצאה של רעב עז, אלא בדרך כלל משמשים כמענה למצבי דכאון, מתח או בעיות הקשורות לדימוי העצמי של החולה.בזמן ההתקף החולה חווה אובדן שליטה, והוא אוכל כמויות גדולות מאוד של מזון. הזלילה חסרת המעצורים, נוסכת בחולה שלווה שנמשכת זמן קצר בלבד. לרוב בעקבות אותה שלווה מגיעה תחושה של תיעוב עצמי שמביאה את החולה לידי פעולות לתיקון המצב, פעולות אלו מגדירות את צורת ההופעה של המחלה.
בצורת הופעה זו של המחלה, החולה משתמש בפעולות של הקאה מכוונת, שימוש מוגזם בחומרים משלשלים, ובחומרים הגורמים להשתנת יתר ובחוקנים, החולה מוגדר במרה זה כ"טיפוס המטהר".
בצורה הופעה זו של המחלה, החולה מבצע פעילות גופנית אינטנסיבית ומוגזמת ובתהליכי צום, החולה מוגדר במקרה זה כ"טיפוס הלא מטהר".
מלבד עובדת ההשפעה הרבה של כלי התקשורת הפופולריים, על דעת הקהל ועל אידאל הרזון, מאמינים החוקרים כי בולימיה נרבוזה, היא בעיקר תוצאה של אי שביעות רצון של החולה מגופו, ודאגה מוגזמת הקשורה לצורתו וגודלו. בדרך כלל נמצא כי אנשים הסובלים מבולימיה נרבוזה, הם בעלי הערכה עצמית ירודה, הם בעלי תחושה של חוסר ישע, ובעיקר פוחדים מפני השמנה.