גאוט

1211

מחלת גאוט או באחד משמותיה הנוספים שיגדון, צינית ופודגרה, הינה מחלת פרקים מכאיבה ביותר אשר פוגעת במיליוני אנשים ברחבי העולם. מחלת גאוט מתפתחת כאשר מופר האיזון אשר קיים בין יצירת חומצת השתן בדם לבין סילוקה על ידי הכליות. במקרים בהם ישנן מחלות כליות אשר פוגעות בתפקודן או כאשר מסיבות אחרות ישנה רמה גבוהה מידי של חומצת השתן בדם, משקעים של חומצת השתן נוצרים במקומות שונים ברקמות הגוף. כאשר משקעי חומצת השתן נוצרים במפרקי הגוף הם גורמים לכאב עז ונפיחות אשר מסמנים על התפתחותה של מחלת הגאוט. שכיחותה של המחלה במדינות העולם המערבי הינה פחות מאחוז מהאוכלוסיה אך במקומות מסויימים כדוגמאת ניו זילנד שכיחות המחלה מגיע עד לכ- 10% מכלל האוכלוסיה. בנוסף לכך מחלת גאוט מהווה 5% מכלל מקרי דלקות הפרקים כאשר גברים נפגעים ממנה בתדירות גבוהה פי 9 מאשר נשים. המחלה יכולה להתפרץ בכל גיל לאחר גיל הבגרות אך עיקר ההתפרצויות בגברים הן בגילאי 40 ו 50 ובנשים לאחר הפסקת הווסת וכניסה לגיל הבלות.

גורמים

מחלת גאוט מתפתחת כאשר ישנה רמה גבוהה מידי של חומצת שתן (Uric acid) בדם, מצב זה נקרא Hyperuricemia. באופן נורמלי רמת חומצת שתן גבוהה בדם אינה קריטית והראייה לכך היא קיומם של אנשים רבים באוכלוסייה הכללית אשר בעלי רמות מעל הנורמל שלעולם אינם מפתחים את מחלת גאוט. הסיבה המדויקת שמביאה לרמות גבוהות של חומצת שתן אינה ידועה אף כיום, יחד עם זאת ידוע כי יש למחלה מרכיב גנטי כלשהו. כאשר רמות חומצת השתן בדם גבוהות מידי, חומצת השתן עלולה ליצור קריסטלים (מבני גבישיים קשים) אשר מצטברים במפרקי הגוף או ברקמות החיבור או בשניהם, מה שמוביל לכאבים עזים ביותר. לעיתים התפרצות מחלת גאוט מתרחשת ללא שום סיבה נראית לעין, אך במקרים מסויימים ישנם גורמים חשודים אשר מביאים להתפרצות המחלה והם:

• השמנת יתר בעיקר השמנה קיצונית המוגדרת כ Obesity.
• צריכת אלכוהול בינונית עד קיצונית בעיקר צריכת משקאות אלכוהולים המבוססים על בירה.
• תזונה העשירה בבשר ועוף במיוחד באיבריהם הפנימיים,דגים ובשאר מאכלי הים, מאכלים אלה עשירים בתרכובת כימית הנקראת פורין אשר מהווה גורם סיכון כאשר היא נמצאת ברמות גבוהות מידי שכן מתרכובת זו נוצרת חומצת השתן. בנוסף לכך תזונה עשירה בחלבונים יוצרת אפקט שלילי דומה.
• דיאטה חריפה וצריכת קלוריות מעטה מידי או איבוד משקל קיצוני.
• התייבשות באופן יחסית תדיר.
• נטילת תרופות אשר עלולות להגביר את רמת חומצת השתן כגון: נטילה תדירה של תרופות כדוגמאת אספירין ונאסין, תרופות אשר מורידות את רמת המלח והמים בגוף (חומרים מעוררי השתנה, diuretics), תרופות אשר גורמות להרס מהיר של תאי הגוף כדוגמאת החומרים אשר משומשים בכימותרפיה, תרופות אשר מדכאות את מערכת החיסון כדוגמאת cyclosporine אשר משומשות במטופלי השתלות איברים.
• מחלות שונות כדוגמאת מחלות כליות כרוניות, לחץ דם גבוה, גידולים, אנמיה המוליטית, הרעלת עופרת, תת פעילות בלוטת התריס.
• ניתוחים.
• מחלות Kelley-Seegmiller syndrome ו Lesch-Nyhan syndrome אשר בהן יש חסר חלקי או מלא באנזים אשר תפקידו לסייע בשליטה על רמה תקינה של חומצת השתן בדם.
• שינויים הורמונלים, בעיקר ירידה באסטרוגן (המגן מפני התפרצויות המחלה) ורמות טסטוסטרון גבוהות, כך ניתן לראות מדוע המחלה פוגעת פי 9 בגברים מאשר בנשים ויתרה מכך מדוע נשים בתקופת הפריון אינן חולות במחלה ורק לאחר הכניסה לגיל הבלות בו רמות האסטרוגן יורדות המחלה מתפרצת.
• תורשה – נמצא כי במשפחות בעלות היסטוריה רפואית של מחלת גאוט ישנו סיכוי מוגבר להתפתחות המחלה בשאר בני המשפחה.
• פציעה במפרקי הגוף.

סימפטומים

בדרך כלל מחלת גאוט מתפתחת לאט במשך מספר שנים כאשר בשלביה הראשונים לא מופיעים סימפטומים. בשנים אלו ישנה הצטברות של משקעי חומצת השתן במפרקי הגוף וברקמות מסביב להם, לאחר שכמות המשקעים שהצטברו עוברת סף קריטי מסויים (המשתנה בין אדם לאדם), מתפתחים הסימפטומים. לגאוט יש תקופות שגרתיות ותקופות בהן המחלה מתעצמת בפתאומיות אשר נקראות התפרצויות. במהלך ההתפרצויות הסימפטומים מתגברים באופן דרסטי, הסימפטומים אשר אופייניים למחלת גאוט כוללים:

• חום באיזור המפרק הפגוע, כאב בעל טווח רחב מקל ועד חמור ביותר בתקופות בהן המחלה מתעצמת, נפיחות מקומית, רגישות יתר במפרק. בדרך כלל המפרק אשר נפגע ראשון הינו מפרק הבוהן שברגל, כיוון שתופעה ספציפית זו כל כך שכיחה היא קיבלה שם משל עצמה והוא podagra.
• כאב אשר מתחיל בלילה אשר מתעצם כל כך עד שלא ניתן להירדם ואפילו מגע קל של שמיכה או סדין מוביל לכאבים בלתי נסבלים.
• תחושת אי נוחות אשר מתעצמת במהירות ונמשכת למספר ימים רצופים.
• ברגעים בהם התפרצויות מחלת גאוט שוככות, העור סביב מפרק הגוף הפגוע יכול להתקלף ותחושת גרד תתפתח סביב איזור זה.
• העוק באיזור סביב המפרק הפגוע יכול להראות אדום מאד ואף סגלגל.
• חום גוף גבוה.
• יכולת מוגבלת בטווחי התנועה של מפרקי הגוף הפגועים.
• לעיתים בשלביה הראשונים של מחלת גאוט ניתן להבחין בהופעתם של גושים קטנים באזורי הידיים, מרפקים או אוזניים.

בפרק הזמן בו מחלת גאוט הופכת לסימפטומטית (ניתן להבחין בסימפטומים), רמת חומצת השתן בדם נמצאת כבר זמן רב מעל לטווח התקין ומשקעים נוצרו באחד או יותר ממפרקי הגוף. בדרך כלל מפרק הבוהן ברגל הוא הראשון להפגע אך גם מפרקי הרגל, קרסול, ברך, שורש כף היד, אצבעות ומרפקים מרבים להיפגע. לעיתים מתפתחות דלקות של כיסי הנוזלים אשר מרפדים את הרקמות ומפרקי הגוף, בעיקר במפרק המרפק ובמפרק הברך.

שלבי התפתחות מחלת גאוט

בדרך כלל מחלת גאוט מתפתחת לאחר שנים בהן משקעי חומצת שתן מצטברים במפרקי הגוף וברקמות מסביבם. כאשר המחלה מתפרצת היא מאופיינת בכאב בינוני אשר מתחיל בדרך כלל בלילה והולך ומתעצם ככל שעובר הזמן. תחילה מפרק אחד נפגע (בדרך כלל הבוהן ברגל) ורק סביבו מופיעים הסימפטומים. משך התפרצות בינונית אורכת בין מספר שעות לבין יום – יום וחצי. לעיתים התפרצויות אלה מאובחנות בטעות כנקע במפרק או כדלקת הגידים והרצועות התומכים בשרירים (טנדיניטיס), למרות שלא ארעה חבלה או שחיקת יתר של המפרק. התפרצויות חמורות יכולות להמשך עד מספר שבועות כאשר תחושת הכאב עלולה להמשך אף חודש. רוב החולים במחלת גאוט סובלים מהתפרצות שנייה של המחלה תוך 6 חודשים עד שנתיים מהתפרצות המחלה הראשונית, ללא טיפול תדירות התקפי המחלה עולה ומרווחי הזמן בין ההתפרצויות קטנים.

ישנם ארבעה שלבי התפתחות למחלת גאוט:

• שלב ראשון – רמות חומצת שתן גבוהות בדם:

-רמת חומצת השתן בדם יכולה להיות מעל הרמה הנורמלית אך אין שום סימפטומים של מחלת גאוט.

-יתכן כי רמת חומצת השתן בדם לא תחמיר מעל רמתה הגבוה שנצפתה ואדם זה לא יפתח לעולם סימפטומים של מחלת גאוט.

-לעיתים מתפתחת מצב של אבנים בכליות אשר מקדים להתפרצות הראשונה של מחלת הגאוט.

• שלב שני – דלקת מפרקים חמורה על בסיס מחלת גאוט:

-משקעים של חומצת שתן מתחילים להיווצר בנוזלי המפרקים (ישנם נוזלים אשר משמשים כחומרי סיכה בין חלקי מפרקי הגוף) בדרך כלל במפרק אחד. תגובת הגוף לגבישי חומצת השתן היא התפתחות דלקת חריפה באותו המפרק – זוהי התפרצות מחלת גאוט.

-לאחר שהתפרצות המחלה חולפת האיזור הפגוע והרקמות סביבו חוזרים לאחר מספר ימים למצבם הנורמלי, לפחות מבחינת תחושת רגישות האיזור והכאב.

• שלב שלישי – הפוגה במחלת גאוט:

-אם חווית התפרצות של מחלת גאוט ישנם סיכויים גבוהים מאד שתחווה התפרצות נוספת.

-בשלב זה של המחלה לא חווים סימפטומים הקשורים למחלה, עד להתפרצות הבאה.

-בדרך כלל אצל רוב חולי מחלת גאוט תקופת הביניים בין התקפי המחלה הולכת ומתקצרת ותדירות התפרצויות המחלה עולה וגוברת. התפרצויות המחלה עלולות להפוך חמורות יותר, להמשך זמן רב יותר ולהתפשט למספר גדול יותר של מפרקים.

• שלב רביעי – מחלת הגאוט הכרוני:

-במקרים בהם התרחשו מספר התפרצויות של מחלת גאוט במשך מספר שנים וכל הזמן הזה לא ניתן טיפול, ההתקפים עלולים להפוך למתמשכים באופן כרוני ותדירותם תגבר. במקרים חמורים ביותר יתכן כי בשלב זה של גאוט כרוני לא יהיו תקופות ביניים בין התפרצויות המחלה וכי הסימפטומים יורגשו באופן תמידי. לעיתים שלב זה של מחלת גאוט מבולבל עם צורות שונות של דלקות מפרקים בעיקר מחלת מפרקים ניוונית.

-בשלב זה של המחלה הצטברו מספיק משקעי חומצת שתן על מנת ליצור גושים גרגיריים קטנים הנקראים tophi. גושים אלה ממוקמים מתחת לעור והם מרגישים קשים למגע ואף ניתן להזיז אותם, העור מעליהם עלול להפוך לדק ואדמומי. גושים אשר קרובים מאד לעור יכולים להראות בגוון קרם או צהוב.

-בדרך כלל ניתן למצוא תחילה את גושי ה tophi במרפק, באצבעות הידיים או אצבעות הרגליים או על החלק החיצוני של האוזן.

-אם המצב ממשיך ללא טיפול רפואי מתאים, עלולים להיווצר גושי tophi בסחוס של האוזן או ברקמות סביב מפרקי הגוף, דבר זה מוביל לכאב עז, התנפחות, אדמומיות ודלקתיות (חום). לבסוף המשך הרס של סחוסי המפרקים ואף של עצמות מפרקי הגוף מוביל לפגיעה בתנועת המפרקים, כאב עז ומגבלות נוספות. הנזקים אשר נגרמים בשלב זה אינם הפיכים.

-שלב זה של מחלת גאוט אינו שכיח יותר בימינו שכן איכות הטיפול והמחקר הרפואי השתפרו באופן כזה המאפשר את מניעת כניסת המחלה לשלב זה.

עוד מידע בנושא גאוט