מחלת גאוט או באחד משמותיה הנוספים שיגדון, צינית ופודגרה, הינה מחלת פרקים מכאיבה ביותר אשר פוגעת במיליוני אנשים ברחבי העולם. מחלת גאוט מתפתחת כאשר מופר האיזון אשר קיים בין יצירת חומצת השתן בדם לבין סילוקה על ידי הכליות. במקרים בהם ישנן מחלות כליות אשר פוגעות בתפקודן או כאשר מסיבות אחרות ישנה רמה גבוהה מידי של חומצת השתן בדם, משקעים של חומצת השתן נוצרים במקומות שונים ברקמות הגוף. כאשר משקעי חומצת השתן נוצרים במפרקי הגוף הם גורמים לכאב עז ונפיחות אשר מסמנים על התפתחותה של מחלת הגאוט. שכיחותה של המחלה במדינות העולם המערבי הינה פחות מאחוז מהאוכלוסיה אך במקומות מסויימים כדוגמאת ניו זילנד שכיחות המחלה מגיע עד לכ- 10% מכלל האוכלוסיה. בנוסף לכך מחלת גאוט מהווה 5% מכלל מקרי דלקות הפרקים כאשר גברים נפגעים ממנה בתדירות גבוהה פי 9 מאשר נשים. המחלה יכולה להתפרץ בכל גיל לאחר גיל הבגרות אך עיקר ההתפרצויות בגברים הן בגילאי 40 ו 50 ובנשים לאחר הפסקת הווסת וכניסה לגיל הבלות.
אבחון
הדרך היחידה לאבחן את מחלת גאוט באופן מוחלט היא על ידי שאיבת דגימה מנוזל המפרק (ניקור מפרק) ובחינת דגימה זו להמצאות גבישים של חומצת שתן. שיטה זה משמשת ברוב המוחלט של מפרקים, אך ישנם מפרקים, כמו מפרק הבוהן ברגל, אשר קשה לשאוב מהם את דגימת הנוזל, במקרים אלה מודדים את רמת חומצת השתן בדם. בנוסף לכך מבוצעות מספר בדיקות אשר נועדו לאבחן את מחלת גאוט ולשלול מחלות מפרקים אחרות בעלות סימפטומים דומים, בדיקות אלה כוללות:
- בדיקה גופנית כוללת והיסטוריה רפואית של המטופל ושל משפחתו.
- מדידת רמת חומצת השתן בדם ובשתן.
- צילום רנטגן של הידיים והרגליים עוזר לאבחן את השלבים המתקדמים יותר של מחלת גאוט.
באופן כללי אבחון מחלת גאוט הינו קשה ומורכב שכן ישנן מחלות רבות עם סימפטומים דומים, בנוסף לכך העדר המצאותם של גבישי חומצת שתן בנוזל המפרקים אינו שולל את המצאותה של המחלה. היבט נוסף הוא העובדה כי רמות גבוהות של חומצת שתן בדם אינן מעידות בהכרח על המצאותה של מחלת גאוט, ניתן לראות זאת במיליוני אנשים אשר לעולם לא מפתחים את המחלה אך בעלי רמות גבוהות של חומצת שתן בדם שלהם.
טיפול
אין תרופה או פתרון סופי המעלים את מחלת גאוט, מטרות שיטות הטיפול אשר מיושמות הן: שיכוך כאבים, החזרת איכות חיים, מניעה של התפרצויות עתידיות של המחלה ואף הפחתת עוצמתן, מניעת סיבוכים של המחלה כדוגמאת הרס בלתי הפיך של מפרקי הגוף ונזק חמור לכליות.
הטיפול הראשוני במחלת גאוט כולל נטילת תרופות להקלת הסימפטומים השונים של המחלה, בנוסף לכך יש ניסיון להסרת גורמי מחלה שונים. טיפול ספציפי תלוי בסוג הסימפטומים, מצב רפואי, עוצמת המחלה ודרגת התקדמותה. תחילה על מנת להקל על כאב, נפיחות, אדמומיות וחום במפרק הגוף יש לבצע מספר דברים:
- יש לתת מנוחה למפרק או למפרקים הפגועים.
- יש ליטול אחת או יותר מהתרופות הבאות, על פי הוראותיו של הרופא המטפל:
-תרופות אני דלקתיות אשר לא מבוססות על סטרואידים (תרופות ממשפחת NSAID) כדוגמאת ibuprofen, naproxen . יש להמנע מנטילת אספירין שכן תרופה זו עלולה לגרום לשינוי ברמת חומצת השתן בדם ואף לגרום להחמרה בסימפטומים ובהתקדמות המחלה.
-תרופות מסוג קורטיקוסטרואידיות (Corticosteroids).
-קולכיצין (Colchicine).
על מנת למנוע התקפות חוזרות ונישנות של מחלת גאוט יש לנקוט באופן הבא:
- יש ליטול תרופות אשר מפחיתות את רמת חומצת השתן בדם, חומרים מסוג Uricosuric agents מעלים את סילוק חומצת השתן על ידי הכליות, בנוסף לכך התרופה Allopurinol מפחיתה את יצירת חומצת השתן על ידי הגוף.
- יש לשמור על משקל תקין, השמנת יתר היא אחד מגורמי הסיכון להתפרצויות מחלת גאוט. יש לשים לב כי ירידה דרסטית במשקל וצריכה קלורית מעטה מידי דווקא מעלים את רמת חומצת השתן בדם, על כן יש לפחית משקל (אם יש צורך בכך) באופן מתון ובריא.
- יש להגביל את צריכת האלכוהול במיוחד זו המבוססת על בירה על שלל סוגיה. הסיבה לכך היא שאלכוהול מפחית את סילוק חומצת השתן על ידי הכליות. בנוסף לכך בירה עשירה בתרכובת כימית הנקראת פורין (purine) אשר ממנה נוצרות חומצות השתן.
- יש להגביל את צריכת מאכלי הים, הבשר והעוף ובאופן דומה יש להפחית את כל המאכלים אשר עשירים בפורינים.
- יש לערוך פעילות גופנית מתונה 3 עד 4 פעמים בשבוע.
במקרים רבים אחת המחלות אשר מתלוות למחלת גאוט היא אבנים בכליות, יש לטפל בבעיה זו כחלק מהטיפול הכולל. במצבים חמורים בהם המחלה התפתחה ללא טיפול והגיעה לשלב הכרוני (מעל 10 שנים ללא טיפול) יש לטפל בגושי המשקעים tophi אשר נוצרו על מנת להפחית את הכאב והעיוות שנוצר במפרקים. במקרים בהם לא ניתן לחסל או לכווץ את גושי ה tophi על ידי תרופות יש להסיר אותם על ידי ניתוח.
דגש חשוב: אין להתחיל ליטול תרופות אשר נועדו להפחית את רמת חומצת השתן בדם אם אתה נמצא במהלכה של התפרצות המחלה. התחלת נטילת התרופות הללו באמצע התפרצות מובילה לתזוזה של חומצת השתן לאיברים ורקמות אחרות ומחמירה את המחלה. יש ליטול את התרופות רק לאחר סיום ההתפרצות, ובכל מקרה יש ליידע את הרופא המטפל אם אתה נמצא במהלכה של התפרצות ולפעול על פי הוראותיו.
בנוסף לכך יש ליטול את כל התרופות אשר הרופא המטפל רושם ולאורך כל התקופה, מקרים רבים של התפרצויות חוזרות והחמרה של מחלת גאוט הם בשל העובדה הפשוטה כי החולים לא נוטלים את התרופות או שאינם נוטלים אותן לאורך כל הזמן שכן הם מרגישים טוב יותר ולא רואים סיבה ליטול אותן כאשר אין הם חווים סימפטומים כלל. פעולה זו רק מחמירה את המצב.
