המושג גיל המעבר (נקרא גם "מנופאוזה" או "גיל הבלות", ובאנגלית: Menopause) מתייחס לנקודה בזמן בה מציינת אישה תקופה של אל-ווסת הנמשכת מעל שנה. תופעה זו, הינה תהליך פיזיולוגי נורמלי, מופיעה לרוב בשנות הארבעים או החמישים לחייה של כל אישה (הממוצע הוא גיל 50 לערך).
בגיל המעבר הופכות השחלות פחות פעילות והפרשת האסטרוגן פוחתת אף היא. הדבר מתבטא לא באובדן הפוריות בלבד, אלא גם בתסמינים מידיים ובהשפעות לטווח ארוך. התסמינים והתהליכים הנגרמים עקב כך לא מופיעים אצל כל הנשים, וגם כאשר מופיעים – עוצמתם וחומרתם משתנה מאשה לאשה. אולם, הם עלולים לפגוע בתוחלת החיים ובאיכותם.
כיום, עם העלייה בתוחלת החיים בחברה המודרנית, רוב הנשים מבלות כשליש מחייהן בתקופה שלאחר גיל המעבר. תקופה זו מהווה שיא בתפקוד, בניסיון, ובקריירה של האישה המודרנית. עם זאת, זו גם תקופה שבה מתחוללים שינויים משפחתיים וחברתיים משמעותיים, כמו גם שינויים בדימוי גוף ותחילת הופעתן של מחלות כרוניות, אצלה ובקרב משפחתה.
בין הגורמים להפסקת הווסת בגיל המעבר:
- תהליך פיזיולוגי נורמלי: ירידה ברזרבה השחלתית עד הפסקה מוחלטת של הביוץ (כאמור, בגיל 50 לערך)
- כירורגי: בעקבות ניתוח להסרת השחלות מסיבה כלשהי, או ניתוח אגן במהלכו נפגעו השחלות.
- טיפול כימותרפי והקרנות
- גנטיקה
- זיהום
למרות אובדן פוריות, אין האישה מאבדת מחיוניותה וממיניותה, ואם יש פגיעה כזו הרי שעם הידע ואמצעי המניעה והטיפול כיום, ניתן להתגבר על רוב התסמינים.
לא טיול בפארק...
אולם, לא הכל ורוד בכניסה למועדון גיל המעבר, המאופיין גם כן במספר תסמינים לא נעימים. התסמינים האלו עשויים להיות פיזיים מחד, כגון גלי חום וחולשה, ורגשיים מאידך, כמו תחושות חרדה ועצב. התסמינים מתחילים לסירוגין בחודשים או בשנים הקודמות להפסקת הווסת (Perimenopause) ומחמירים לאחר הפסקתה:
- מחזור לא סדיר
- גלי חום
- יובש וגינלי
- הזעה לילית
- נדודי שינה
- ירידה בחשק ובתפקוד המיני
- שינויים חריגים במצב הרוח
- עלייה במשקל
- האטה בחילוף החומרים
- הידלדלות שיער
- יובש בעור
- ירידה בנפח השדיים
ישנן נשים המקבלות וסת מדי חודש באין מפריע ממש עד לרגע הפסקתו, אך ברוב המקרים תחווה אי-סדירות בקבלת הווסת במשך שנה עד שנתיים שלפני הפסקתו הסופית (יש לציין כי על אף המחזור הלא סדיר בתקופת ה-Perimenopause עשויה האשה עדיין להיות פורייה, כך שעדיין מומלץ להשתמש באמצעי מניעה בתקופה זו).
תסמינים בטווח הארוך המושפעים מגיל המעבר:
- האצה בסיכון למחלות לב וכלי דם
- האצה בתהליכי הרס העצם , הגורמת לעליה בסיכון לשברים
- דליפת שתן במאמץ
- פגיעה במערכות גוף אחרות כמו עור , ריפוי פצע, תקינות המפרקים, האצה בשכיחות דיכאון, שיטיון (דמנציה) ואלצהיימר.
בלי לחץ!
למרות הרשימה המדכאת משהו שפורטה לעיל, אין סיבה לדאגה. הרפואה המודרנית מספקת כיום דרכים רבות ומגוונות לטיפול בתופעות גיל המעבר ומניעת הסיבוכים לטווח הארוך - החל משינויים באורח החיים (תזונה נכונה, פעילות גופנית והפחתת לחץ נפשי בחיי היום-יום) וכלה בטיפולים תרופתיים:
- טיפולים הורמונליים להעלמת התסמינים בטווח הקצר (או תרופות חלופיות במידה וקיימת התוויית נגד לטיפול הורמונלי)
- טיפולים למניעת הסיבוכים בטווח הארוך: תרופות למניעת בריחת סידן מהעצמות, מניעה וטיפול במחלות לב וכלי דם, טיפולים בהפרעות מערכת השתן וכדומה.
- בדיקות סקר לאבחון מוקדם של בעיות פוטנציאליות: צפיפות עצם, ממוגרפיה, בדיקות גניקולוגיות שגרתיות וכיוצא בזאת.
כאשר מתחילות תופעות גיל המעבר, אותן פירטנו לעיל, כדאי לקבוע ביקור אצל הרופא לטובת טיפול מונע, קבלת הסבר מתאים והפגת חששות למיניהם.
חשוב לזכור – מנופאוזה אינה מחלה! ! זהו שלב נורמלי בחייה של כל אשה, וכאמור - הרפואה המודרנית ערוכה להתמודד בהצלחה עם כל התסמינים והסיבוכים הפוטנציאליים כדי לאפשר לאשה איכות חיים מיטבית.
מספר המלצות לפני כל ביקור מעקב אצל הרופא:
- נהלי רשימה של התסמינים אותם את חווה. למשל: כמה גלי חום חווית השבוע? מה הייתה חומרתם?
- הרכיבי רשימה של כלל התרופות, הוויטמינים ותוספי התזונה אותם את לוקחת דרך קבע. הקפידי לרשום את המינון ותדירות הצריכה.
- בקשי מחבר או קרוב משפחה שילווה אותך לביקור. הרופא עשוי למסור לך מידע רב ולא תמיד פשוט להפנים ולזכור הכל.
- הביאי איתך פנקס לביקור. רשמי בו מידע חשוב.
- הכיני רשימת שאלות לרופא. כתבי את השאלות החשובות ביותר בראש הרשימה: אילו בדיקות, אם בכלל, עליי לעשות? אילו טיפולים קיימים להקלה על התסמינים שלי? מה עליי לעשות על מנת לשמר את בריאותי? וכן הלאה.
לסיכום, גיל המעבר הוא שלב בלתי נפרד מחייה של כל אישה. עם זאת, מדובר ביריית הפתיחה לתקופה חדשה ומורכבת בחיים ועל כל אישה לתת על כך את הדעת. מעקב עצמי והקפדה על רפואה מונעת בתקופה זו מקבלים משנה תוקף בשמירה על איכות החיים ובריאותה של האישה.
