דאבת השרירים, או בשמה האחר פיברומיאלגיה (Fibromyalgia), הינה תסמונת (מספר סימפטומים אופייניים) של כאבים כרונים (לא חולפים) בשרירים וברקמות המחברות בין עצמות, מיתרים וגידים. אין ריפוי ידוע לדאבת השרירים, אך תסמונת זו אינה קטלנית, אינה גורמת לעיוותים בגוף או לנזק ברקמות ולרוב ניתן לטפל בסימפטומים שלה ביעילות רבה. דאבת השרירים הינה תסמונת שכיחה הפוגעת בכ-5 מיליון בני אדם, רובם נשים (9 נשים לכל גבר אחד) בעיקר בין הגילאים 35-55, אך עלולה לפגוע גם בגברים, ילדים ומבוגרים. היא אינה מדבקת וכנראה שאנשים הסובלים מדאבת השרירים בעלי רגישות גנטית לתסמונת.
הסימפטומים של דאבת השרירים נמשכים לאורך זמן ומתפשטים בגוף, על כן הם עלולים לפגוע באורח חיים תקין של הסובל מהתסמונת. כ- 30% מהסובלים מדאבת השרירים לא מסוגלים לעבוד בעבודה מלאה וצריכים התאמה מיוחדת של תוכנית לימודים ושעות עבודה.
סימפטומים
דרגת הסימפטומים יכולה להשתנות מיום ליום עם תקופות של החמרת הסימפטומים או הפוגתם, כך לדוגמא יום אחד יכול להיות עם כאבים עזים ויום אחד ללא כאבים כלל.
סימפטומים שעלולים להופיע כתוצאה מדאבת השרירים:
- בעיות עיניים - כאבים בעיניים, רגישות לאור, ראייה מטושטשת. כתוצאה מסימפטומים אלו, יתכן שיהיה צורך בשינוי מרשם העדשות לעיתים קרובות יותר.
- בעיות אוזניים - שמיעה ושווי משקל.
- כאב, נוקשות, חולשה ורגישות - בעיקר בצוואר, גב, כתפיים ומותניים. יתכן גם כאב בבית החזה (שאינו קשור ללב).
- הפרעות שינה, כאבי ראש ובעיות של הקיבה והמעיים.
- תגובה של כאב לגירוי שבדרך כלל לא גורם כאב, עוויתות מתמשכות של שרירים, כאבים בעצבים ועקצוצים בעור.
- בעיות קוגניטיביות (הכרתיות) - יכולת ריכוז לקויה, בעיות בזיכרון קצר וארוך טווח, ביצוע פעילות בקצב איטי, חוסר יכולת לבצע יותר מפעולה אחת בו זמנית, עומס קוגניטיבי, טווח קשב מקוצר, חרדה ודיכאון. יתכן כי בעיות אלו נובעות ישירות מבעיות השינה שסובלים כתוצאה מדאבת שרירים.
הסימפטומים יכולים להתחיל להופיע באיטיות והרבה אנשים הסובלים מדאבת השרירים חווים סימפטומים קלים בילדותם אשר לעיתים מאובחנים בטעות ככאבי גדילה. מחלות שאינן קשורות לדאבת השרירים או שינויים במזג האוויר לעיתים מחמירים את הסימפטומים ולמרות שהסימפטומים ניתנים לטיפול, הרבה אנשים הסובלים מהתסמונת מוצאים שלעיתים קשה להם לבצע פעולות רגילות כגון נהיגה או עלייה במדרגות.
גורמים אפשריים
הגורם לדאבת השרירים אינו ידוע, אך יש מספר הנחות אפשריות:
- רגישות גנטית לתסמונת - ישנן הוכחות לכך שלגורמים גנטיים יש תפקיד בהתפתחותה של דאבת השרירים (יש בני משפחה רבים עם התסמונת, למשל).
- גורמים פסיכולוגיים - דיכאון ולחץ יכולים להשפיע על חומרת הסימפטומים, כ- 49% מאנשים הסובלים מ-PTSD (מצוקה פוסט-טראומטית) חווים את הסימפטומים של דאבת השרירים. ההסבר לכך הינו רמות הקורטיזול (הורמון) בגוף המגביר לחץ דם ואת רמות הסוכר בדם ובנוסף מחליש את תגובות מערכת החיסון וכך גורם להתפשטות של כאב בגוף.
- הפרעות שינה - נסיבות המונעות שינה עמוקה (שלב קריטי בשינה שבו מערכת העצבים נחה ומתקנת עצמה) כגון כאב, דיכאון, תרופות מסוימות או חרדה, עלולות לגרום או להחמיר דאבת השרירים.
- רמות נמוכות של דופאמין - חומר כימי שמעביר גירויים עצביים, בעל תפקיד חשוב בתפיסת כאב וחוסר רגישות לכאב. ברמות אלה מרגישים כאב יתר על המידה אשר אף מחמיר במצבים של לחץ.
- תחלואה נלווית - דאבת השרירים כמעט תמיד קיימת כתסמונת נלווית למחלות או הפרעות אחרות אשר גרמו להתעוררות דאבת השרירים מלכתחילה. אחוז גדול מאנשים הסובלים מתסמונת תשישות כרונית מפתחים דאבת השרירים.
- נושאים נוספים - לחץ נפשי, פציעה או טראומה (בעיקר בצוואר או פלג גוף עליון), שינויים בצורת עבודתם של שרירים (כגון זרימת דם מועטה ברקמות), שינויים ברמות חומרים עצביים במוח הקשורים למערכת העצבים (כגון סרוטונין) והיסטוריה משפחתית של דאבת השרירים עלולים להיות גורמים לתסמונת.
אבחון
קשה לאבחן דאבת השרירים מכיוון שהתסמונת אינה גורמת לדלקת ולא ניתן לאבחנה באמצעות צילומי רנטגן, בדיקות דם או דגימת רקמת שריר, אלא האבחון מתבסס על היסטוריית הנבדק ובדיקה ע"י רופא. הרופא מבצע אבחון ע"י צמצום האפשרויות, זאת ע"י שלילת גורמים אחרים שעלולים לגרום לסימפטומים (כגון דלקת פרקים או אוסטיאופורוזיס – ירידה בצפיפות העצם) ובנוסף על סמך הסימפטומים עצמם, מין הנבדק, גיל, מיקום גיאוגרפי והיסטוריה רפואית. את בדיקות הדם בדרך כלל עושים כדי לשלול גורמים אחרים לסימפטומים שהנבדק חווה.
האבחון נעשה ע"י הקריטריונים הבאים:
- כאב מתפשט לאורך תקופה של לפחות 3 חודשים אשר פוגעת בשני צדי הגוף, מעל ומתחת למתנים.
- כאב בלפחות 11 מתוך 18 נקודות רגישות בגוף כאשר מופעל כוח של 4 ק"ג בכל אחת מהן (כוח זה גורם להחוורת הציפורן).
טיפולים
הטיפולים האפשריים מחולקים ל-3 סוגים, כאשר השילוב בניהם הוכיח להיות היעיל ביותר:
- תרופתי - משככי כאבים, מרגיעי שרירים לטיפול בכאבי שרירים, תרופות נגד דיכאון בשל ההשפעות המרגיעות שלהן כדי להפחית בבעיות שינה, תרופות נגד התקפים של כאבי עצבים (למשל כאלה הניתנות לחולי סוכרת), דופאמין כדי להעלות את רמתו בגוף, תמריצי מערכת העצבים המרכזית כדי לטפל בבעיות קוגניטיביות וחשיש להפחתת כאב.
- גופני - פעילות גופנית משפרת כושר ושינה ומפחיתה כאב ותשישות, חימום האזורים הכואבים מרגיע את הכאב זמנית, עיסויים, אקופונקטורה (ריפוי בעזרת מחטים).
- טיפול "Whirlpool" - שהייה בבריכת מים חמים (35 מעלות צלזיוס), כאשר משתמשים בלחץ אוויר מתחת למים כדי לעסות את האזורים הכואבים.
- טיפול בהתנהגות קוגניטיבית - המטרה היא להשפיע על רגשות בעייתיות ובעל תפקוד לקוי, התנהגות וקוגניציה באמצעות תהליך שיטתי המורכב ממספר טיפולים פסיכולוגיים. שיטה זו משפרת את איכות החיים ועוזרת בהתמודדות עם תסמונת דאבת השרירים.
- "Neurofeedback" - משוב ב"זמן אמת" (רגע של כאב) על תפקוד גלי המוח למערכת העצבים המרכזית. שיטה זו מספקת הקלה בכאב.
- "Biofeedback" - מדידת לחץ דם, קצב לב, טמפרטורת העור, תפקוד בלוטות הזיעה ומתיחות שרירים. העברת המידע למטופל ב"זמן אמת" מגבירה את המודעות שלו ולכן את השליטה המודעת שלו בפעולות פיסיולוגיות לא מודעות.
ישנם רופאים המאמינים כי תסמונת דאבת השרירים הינה תסמונת פסיכוסומטית (הסימפטומים נגרמים כתוצאה מתהליכים שכליים ולא פיסיולוגיים) או פסיכוגנית (סימפטומים הנובעים ממאבק שכלי או רגשי ולא פיסיולוגי) ובהתאם לאמונתם ישנם מטופלים אשר הצליחה להירפא מדאבת השרירים באמצעות טיפול בבעיה פסיכולוגית כלשהי.
מכיוון שהגורם לתסמונת דאבת השרירים אינו ידוע, אין דרך ידועה למנוע את התסמונת.
עוד מידע בנושא דאבת השרירים - פיברומיאלגיה
