זוהי אחת ההפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר, וכזו שמאופיינת בהרבה יותר מאשר מצב רוח ירוד. דיכאון קליני (מכונה גם "דיכאון מז'ורי" או "הפרעה חד קוטבית") מופיע, על פי נתוני משרד הבריאות, אצל אדם אחד מבין עשרה, ולפחות פעם אחת בחייו. הנה כל מה שחשוב לדעת על המצב הזה, שהוא הכול חוץ מנעים.
המאפיינים העיקריים של דיכאון קליני
ברמת ההגדרה, אדם הסובל ממצב של דיכאון קליני יחוש תחושות דיכדוך, עצבות וייאוש עימם הוא לא מצליח להתמודד. בניגוד לדיכאון "רגיל", כאן התחושות האלה נמשכות לאורך זמן רב, ואליהן נלוות השלכות דוגמת ירידה בהערכה העצמית או אובדן עניין והנאה בתחומים רבים בחיים. דיכאון קליני מתבטא, בהמשך לכך, ביחס בלתי סביר בין גורמים חיצוניים או סיבות אפשריות לדיכאון, לבין התחושות אותן חווה האדם הסובל מן הדיכאון.
התוצאה של כך היא שתפקודו היומיומי של אדם הסובל מדיכאון קליני, במצבים דוגמת עבודה, שינה או אכילה, נפגע, והוא עלול לעזוב את עבודתו, או אפילו את משפחתו. דיכאון קליני יכול להיות קצר מועד וקל בתסמיניו, באופן יחסי, אך גם להיות ארוך ועמוק עד כדי הבאת האדם לעיסוק בלתי פוסק במוות, לעיתים עד למצב של נסיונות התאבדות.
יש לציין כי עד היום, לא מובנות במלואן הסיבות שמביאות לאדם מסוים לחוש דיכאון קליני. הנחת היסוד היא שמדובר בשילוב של מספר גורמים, ביניהם תורשה, משברים אישיים, טראומות נפשיות, מצב חברתי או כלכלי של האדם, תופעות לוואי של תרופות מסוימות – והרשימה, למרבה הצער, עוד ארוכה.
טיפול בדיכאון קליני
החדשות הטובות הן שהסבירות לריפוי דיכאון קליני גבוהה במידה והחולה מקבל טיפול מתאים. מצד שני, בהיעדר טיפול הולם, יכולתו של האדם להבריא מן הדיכאון בכוחות עצמו מוגבלת ביותר, והתהליך עלול לגרור עמו סבל רב. לפיכך, חשוב מאד לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי מקצועי בהקדם, כלומר, עם התעוררות החשד, ולו הראשוני, כי אדם סובל מדיכאון קליני.
הטיפול המסורתי מבוסס על מספר כלים עיקריים. טיפול תרופתי יכול להיות יעיל מאד להפחתת התסמינים של דיכאון קליני, ולכן הוא נכלל בתוכנית הטיפולים של רבים. מדובר כאן על תרופות ממשפחות נוגדי דיכאון (הן מהדור הישן והן החדש), מעכבי מונואמין אוקסידאז ופסיכוסטימולונטים, כאשר בין השמות המסחריים המקובלים ניתן למנות פרוזאק, פריזמה, אפקטין, סרוקסט, אסציטלופרם (ציפרלקס) ואחרות. כיום, בניגוד לעבר, תופעות הלוואי של תרופות אלה מצומצמות באופן יחסי.
חשוב להדגיש שכדי להתמודד עם יסוד הבעיה, נדרש לשלב את התרופות עם טיפול משלים בפסיכותרפיה, או טיפול פסיכולוגי. שילוב שכזה מגדיל את הסבירות כי החולה ימצא את דרכו בחזרה אל החיים הנורמליים, וישלוט מחדש על חייו. כאשר מדובר בדיכאון קליני שאינו קיצוני או חמור, עשוי הגורם המטפל להחליט שניתן לבצע את הטיפול ללא מתן תרופות.
