הרפס - שלבקת

11

הרפס הוא אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר: למעשה, ניתן לטעון שזוהי קבוצה של מחלות, המרכיבות יחדיו תמונה שהיא הכול חוץ מפשוטה. הגם שאין בנמצא נתונים מדויקים על אחוזי השכיחות של ההרפס בישראל, ההערכות בעולם הן שאחד מכל ארבעה אנשים נושא את אחד מנגיפי ההרפס. בכל המקרים, התוצאה היא פגיעה אסתטית חמורה, אי נעימות וכאבים לא מבוטלים. אז מה עומד מאחורי ההרפס?

קווים לדמותו של ההרפס

הרפס, ברמה הכללית, הוא מחלה נגיפית אשר הביטוי המוחשי שלה הוא שלפוחיות המופיעות במקומות "אסטרטגיים" שונים על העור, או לחילופין בריריות. כיום, מוכרים שמונה סוגי נגיפי הרפס, אשר הנפוצים שבהם הם הרפס סימפלקס משני סוגים: HHV 1, המופיע לרוב באזור השפתיים, או HHV 2, "הרפס גניטלי", שתוקף בדרך כלל את איברי המין של האדם, ומהווה מחלת מין לכל דבר ועניין.

ההרפס, ואת זה כנראה כבר הבנתם, אינו דבר נעים. טרם הופעת השלפוחיות – שאינן גדולות אך מאופיינות במידה לא מבוטלת של היעדר אסתטיות – מרגישים תחושות לא נעימות של גרד, עקצוצים בגוף, צריבות ועוד. לעיתים, מופיעים גם כאבי ראש, או חום. לאחר הופעת השלפוחיות, המלאות כשלעצמן בנוזלים שקופים או עכורים, יופיע גם כאב נקודתי, לעיתים חד.

הגורמים המביאים להרפס

הרפס, חשוב להזכיר, עשוי לשהות בתוך גופו של האדם עשרות שנים עד אשר הוא מתפרץ. ההופעה של השלפוחיות היא לסירוגין, אך אין כאן מדע מדויק: אצל חלקם הן עלולות להופיע אחת למספר שבועות או חודשים, בעוד אצל אחרים לא לתת את אותותיהן כלל מעבר להידבקות הראשונית. ככלל, ההרפס יופיע בעיקר כאשר המערכת החיסונית של האדם נמצאת במצב מוחלש, מה שקורה במצבים דוגמת:

• הופעה של מחלה אחרת, בעיקר כזו המביאה לעליית חום הגוף.
• בתקופות המעבר.
• תקופות לחוצות מבחינה נפשית.
• תקופות בהן הגוף עובר שינויים משמעותיים, לרבות היריון או תנודות הורמונליות.

בהקשר הזה, יש לציין שקל מאד להידבק בהרפס, כאשר ברוב המקרים ההידבקות תיעשה באמצעות מגע ישיר בעורו של אדם נגוע, או דרך העברה של חפצים משותפים ביניהם, הבאים במגע עם העור (שפתון, למשל). חדירת הוירוס לגוף נעשית דרך סדקים מאד קטנים.

אבחון וטיפול במחלה

כל רופא עור יוכל לזהות את פצעי ההרפס באמצעות מבט חטוף על צורתם או אזור הופעתם בגוף. עם זאת, במקרים בהם לא בטוחים שאכן כך הדבר, מסיבה זו או אחרת, ניתן לבצע תרבית תאים לחלק מהנוזל הנמצא בתוך השלפוחית עצמה - בדיקה שכזו היא סממן להימצאות ההרפס בגוף, ופחות להתפרצות שלו.

החדשות הטובות הן שמוכרים כיום לא מעט טיפולים להרפס, אשר אחוזי היעילות של חלקם גבוהים במיוחד. מצד שני, אין בנמצא כיום טיפול שיכול להעלים את הוירוס כולו מהגוף, כך שתפקידם של הטיפולים הוא להילחם בתסמינים השונים של המחלה, ובהתפרצויות ספציפיות. התרופות נחלקות לשתי קבוצות: הראשונה היא תכשירי מריחה, חלקם ללא מרשם רופא (מרשם, עם זאת, עשוי להביא להנחות כספיות). הכדורים, סוג הפתרון השוני, נחשבים ליעילים יותר, ויצריכו מרשם רופא. גם טיפולים משלימים אחרים, דוגמת תרפיה בלייזר רך, או אפילו שינוי אורח החיים, יכולים רק לסייע.

עוד מידע בנושא הרפס - שלבקת