מה ההבדל בין תת פעילות בלוטת התריס ליתר פעילות?

הורמוני בלוטת התריס מקנים לבלוטת התריס שליטה על כל אחד מההיבטים של חילוף החומרים בגופנו.
להורמוני בלוטת התריס השפעה גם על התפקודים המנטליים.
במקרה של עודף בהורמון בלוטת התריס ( היפר-תירואידיזם ), חילוף החומרים מהיר מאד
במקרה של חוסר בהורמון בלוטת התריס ( תת-תירואידיזם ), חילוף החומרים יואט.
מכאן ניתן להבין כי ההבדל השכיח ביותר בין שתי ההפרעות מתייחס לרמות ההורמונים.
היפותירואידיזם והיפרתירואידיזם – כלומר תת ויתר פעילות של בלוטת התריס, הן הפרעות המשפיעות על תפקודה התקין של בלוטת התריס.

הסיבות והגורמים לתת פעילות ופעילות יתר של בלוטת התריס

תת פעילות

הגורם השכיח ביותר להפרעה זו היא מחלת השימוטו. מחלה אוטואימונית.
מחלות אוטואימוניות מתעוררות כאשר מערכת החיסון, מסיבות שאינן ברורות, מתחילה בייצור נוגדנים שתוקפים רקמות בריאות לחלוטין. תת-פעילות של בלוטת התריס עלולה להיגרם גם כתוצאה מהקרנות, מניתוח להסרת בלוטת התריס או, במקרים מסוימים היא אף עשויה להיות מולדת.

פעילות יתר

הגורם השכיח ביותר להפרעה זו היא מחלת גרייבס, אף היא, כמו מחלת השימוטו, שייכת לתחום המחלות האוטואימוניות והיא גורמת למערכת החיסון לתקוף את בלוטת התריס.
מתקפה זו מעודדת את בלוטת התריס לייצור עודף של הורמון בלוטת התריס. גורמים נוספים הם דלקת בבלוטת התריס או קשרית המייצרת יותר מידי הורמון הקרוי T4

ההבדלים בין תת פעילות לפעילות יתר של בלוטת התריס

תת פעילות (היפותירואידיזם) - בלוטת התריס אינה מייצרת מספיק הורמוני בלוטת התריס ובין התסמינים הנלווים לתת-פעילות של בלוטת התריס יהיו עייפות, עלייה במשקל, עצירות, עור יבש ורגישות לקור.
1. בתת פעילות, ספיגת הגלוקוז באיברים רבים ובראשם המעיים מופחתת. מוביל לרמות אינסולין גבוהות ובמקביל לירידה בתיאבון ולסכנה ממשית ללקות בהיפוגליקמיה – תת רמה של סוכרים בדם.

2. אם בלוטת התריס בתת פעילות, עולות רמות הכולסטרול בדם ועולה הסיכון להסתיידות כלי דם ועוד
3. כתוצאה מהאטת חילוף החומרים פחות ספיגת עצם דבר העלול להשפיע לרעה על גמישות ויציבות העצמות. (סעיף זה כמעט זהה בין תת הפעילות לפעילות היתר באשר לתוצאות).

פעילות יתר (היפרתירואידיזם) - בלוטת התריס מייצרת יותר מדי הורמונים. בין התסמינים לפעילות היתר של בלוטת התריס נמצא ירידה במשקל, דופק מהיר, חרדה, עצבנות ורגישות.
1. פעילות יתר של בלוטת התריס גורמת לספיגה מוגברת של גלוקוז (סוכר) מהמעי, ושחרור מוגבר של סוכר מהכבד אלה גורמים לעליית רמות הסוכר בדם ומעודדים שחרור מוגבר של אינסולין מהלבלב.
עליית רמות האינסולין תוך כדי כך שספיגת הגלוקוז בכבד ובשרירים נפגמת ומופחתת, עלול לגרום להופעת מחלת הסוכרת או להחמרה במצבם של אותם שכבר חולים בה.
2. הורמוני בלוטת התריס מסייעים לפירוק שומנים. אם בלוטת התריס פעילה יתר על המידה רמות הכולסטרול בדם יורדות
3. פעילות יתר מובילה לחילוף חומרים מואץ גם של העצמות וכתוצאה מכך לאובדן חומר עצם ולגרום למחלת האוסטאופורוזיס (סעיף זה כמעט זהה בין תת הפעילות לפעילות היתר באשר לתוצאות).
למידע נוסף ניתן לפנות לד"ר זילבר אנדוקרינולוג מומחה בלוטת התריס