מחלת קרוהן

מחלת קרוהן הינה אחת משתי מחלות עיקריות השייכות לקבוצת מחלות כרוניות הנקראת מחלת המעי הדלקתי. בכל המחלות בקבוצה מתפתחת דלקת במעיים, ככל הנראה כתוצאה מתגובה חיסונית של הגוף נגד רקמותיו. מחלות אלו יכולות לפגוע בכל אזור לאורך מערכת העיכול (מהפה ועד לפי הטבעת) אך לרוב פוגעת במעי הדק ו/או במעי הגס. ברוב המקרים של מחלת קרוהן הדלקת מתפתחת באילאום טרמינלי (המעי הדק הסופי) ומתפשטת. למחלות אלו אין טיפול מרפא, מהרגע שהמחלה מתחילה יש תקופות של החמרה ותקופות של רגיעה, כאשר יש דלקת חמורה המחלה נחשבת פעילה והחולה חווה "העצמה פתאומית" של המצב, אך כאשר הדלקת חלשה או איננה כלל אז החולה לרוב יהיה ללא סימפטומים והמחלה תהיה בהפוגה. המחלה יכולה להופיע בכל גיל עם שכיחות גבוהה בין גיל ההתבגרות ל-35 במידה שווה אצל גברים ואצל נשים. מחלת קרוהן שכיחה יותר אצל קרובי משפחה של אנשים החולים במחלת קרוהן או בקוליטיס כיבית.

השפעות המחלה

בשלבים הראשונים של המחלה, מחלת קרוהן גורמת לאזורים דמויי מכתשים (שחיקות), קטנים, מפוזרים ושטחיים בצד הפנימי של המעי. שחיקות אלו נקראות אפטות (פצע קטן ומכאיב). עם הזמן, אפטות אלה נהיות עמוקות יותר וגדלות, לבסוף הן הופכות לאולקוס (פצע) אמיתי (עמוק יותר משחיקות) וגורמות להצטלקות וקשחות המעי. ככל שהמחלה מתפתחת, המעי נהיה יותר ויותר צר ובסופו של דבר יכול להיחסם.

פצעים עמוקים יכולים לנקב חורים בקיר המעי וליצור מעין מנהרות שדרכן חיידקים הנמצאים בתוך המעי יכולים להתפשט לאיברים שכנים. היווצרות של מעבר בין המעי לשלפוחית השתן יכול לגרום לדלקות תדירות בצינור השתן ולמעבר של גזים וצואה בזמן ההתפנות. היווצרות של מעבר בין המעי לעור, מוגלה וריר מופרשים דרך פתח קטן וכואב בעור הבטן. היווצרות של עבר בין המעי לנרתיק גורם לגזים וצואה להופיע דרך הנרתיק. היווצרות של מעבר בין המעי לפי הטבעת גורם לשחרור של מוגלה וריר דרך פיסטולות (ביטוי לדלקת כרונית של הרקמות מסביב לפי הטבעת כתוצאה מזיהומן) סביב פי הטבעת. במקרים שבהם המנהרות מובילות לאזור ריק בתוך חלל הבטן (לא לאיבר כלשהו), נוצר אוסף של מוגלה מזוהמת.

כאשר מחלת קרוהן מצרה את המעי לנקודת חסימה, זרימת התוכן דרך המעי נעצר, אוכל מעוכל לא יכול לעבור למעי הגס. חסימה זו יכולה לעיתים להתרחש בפתאומיות כתוצאה מפירות או ירקות שלא עוכלו כמו שצריך ולכן חוסמים את המעי המוצר. חסימת המעי הדק הרבה יותר סבירה מאשר המעי הגס מכיוון שחלק זה של המעי מראש צר יותר.

סימפטומים

סימפטומים הנגרמים ממחלת קורהן:

• סימפטומים שכיחים: כאבי בטן, שלשולים וירידה במשקל.
• סימפטומים פחות שכיחים: חוסר תיאבון, חום גבוה, זיעת לילה, כאבים רקטליים ודימום רקטלי (ייתכן דימום לסירוגין ובכ-15%-25% מהמקרים אין דימום כלל).
• כאשר מסתכלים במיקרוסקופ ניתן לראות שמחלת קרוהן פוגעת בכל שכבות הרקמה-העוטפת של המעיים. בנוסף, ניתן לראות כי קיימים "Skip lesions", אזורים בריאים החוצצים בין אזורים דלקתיים.
• הסימפטומים של היצרות המעי כוללים התכווצויות בטן חמורות, בחילות, הקאות והתנפחות הבטן.
• חולים עם מוגלה מזוהמת במנהרות המובילות מהמעי לחלל הבטן יכולים לפתח הצטברות של המוגלה בבטן, חום גבוה וכאבי בטן.
• במחלת קרוהן קיימת שכיחות רבה להיווצרות פיסטולות.
• התפתחות של דלקת עורקים הינה מקרה שכיח במחלת קרוהן.
• סימפטומים נוספים כתוצאה מסיבוכים של המחלה: דלקת מפרקים, אבני מרה, דלקות עיניים ופה, אבנים בכליות, מחלות בכבד ופצעים או פריחה בעור.

כשליש מהחולים במחלת קרוהן יכולים לפתח אחד או יותר מהמצבים המערבים את אזור פי הטבעת:

• התנפחות רקמת השריר של פי הטבעת (שריר טבעתי בסוף המעי השולט בעשיית צרכים).
• התפתחות של פצעים בתוך השריר הטבעתי שעלולים לגרום לדימום וכאב בזמן עשיית צרכים.
• התפתחות של פיסטולות בין המעי לפי הטבעת או לעור סביב פי הטבעת. מוגלה וריר עלולים לצאת דרך פתחים אלו בעור.
• הצטברות של מוגלה באזור פי הטבעת. הצטברות זו יכולה לגרום לחום גבוה, כאבים ורגישות סביב פי הטבעת.

גורמים

למרות שאין הוכחות לתיאוריות הרבות על הגורמים למחלת קרוהן, ישנו יתרון בידיעת הגורמים האפשריים ואיך הם משפיעים אחד על השני. ידיעה זו יכולה לעזור להבין את הסימפטומים, אבחון וטיפול של המחלה. מדענים מאמינים שמחלת קרוהן נגרמת ע"י:

• בעיות מערכת החיסון – ישנם גורמים רבים (חיידקים, וירוסים, פטריות וכו') שעלולים לגרות את מערכת החיסון ולהפעיל תגובות חיסוניות כלשהן, מסיבות אשר לא ידועות ישנו כשל של הגוף בהפסקת תגובות חיסוניות רגילות אלה. כך נוצר מצב של תגובת יתר אשר גורמת לדלקת כרונית.
• גנטיקה – לכ- 10%-20% מחולי מחלת קרוהן יש קרוב משפחה אחד לפחות שגם חולה במחלה. קרובי משפחה מיידיים של אנשים החולים במחלת קרוהן נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה מהרגיל לפתח את המחלה. מדענים גילו גן הקשור למחלת קרוהן. גן זה עוזר לגוף להחליט איך להגיב לחיידק מסוים, כך שאם גן זה עבר מוטציה (שינוי) כלשהי, גם תגובת הגוף הרגילה תשתנה בהתאם. לאנשים החולים במחלת קרוהן יש מוטציה בגן זה בתדירות של פי 2 יותר מאנשים בריאים.
• גורמים סביבתיים – יכולים לעזור לעורר את המחלה והם כוללים: חומרים מסוימים הנמצאים באוכל, חיידקים או וירוסים, עשן סיגריות וחומרים נוספים שעדיין לא ידועים. גורמים סביבתיים יכולים להשפיע בדרכים הבאות: הם עלולים לעורר תגובה חיסונית (לאחר שמתחילה, אינה מפסיקה), הם יכולים להזיק לרקמת המעי באופן ישיר (דבר שעלול לגרום למחלת קרוהן או להאיץ את התפתחותה).

איבחון

האבחון נעשה על סמך הסימפטומים ובדיקות שונות:

• בדיקת צואה – על מנת לשלול את האפשרות לכך שהשלשול נובע מווירוס, חיידק או טפיל, בודקים אם קיים דם בצואה אשר לא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת.
• ספירת דם – עליה במספר תאי הדם הלבנים מעידה על קיומה של דלקת בגוף. אם יש דימום רב, תיתכן ירידה במספר תאי הדם האדומים.
• צילום רנטגן עם באריום– כאשר בולעים באריום (יסוד מתכתי לבן), הוא מכסה את השכבה הפנימית של רקמת המעטפת של המעיים. באמצעות כיסוי זה (הנראה בצילומי רנטגן) אפשר לבדוק את חלקו העליון של המעיים ולזהות חריגות. על מנת לבדוק את חלקו התחתון של המעיים, הבאריום ניתן באמצעות חוקן.
• סיגמוידסקופיה – בדיקת חלקו התחתון של המעי באמצעות החדרת מצלמה זעירה עם מקור אור דרך פי הטבעת. בודקים את קיומם של כיבים, דלקות ודימום.
• קולונוסקופיה – בדומה לסיגמוידסקופיה, מצלמה מוחדרת דרך פי הטבעת, אך כאן ניתן לבדוק את כל המעי לכל אורכו.
• אנדוסקופיה עליונה – החדרת מצלמה דרך הפה כדי לבדוק את הוושט, הקיבה וחלקו העליון של המעי הדק. בדיקה זו נעשית כאשר ישנם סימפטומים הכוללים בחילות והקאות. ב-5%-10% מהמקרים של מחלת קרוהן, קיימים כיבים בקיבה.

טיפולים

אין ריפוי למחלת קרוהן, המטרה של הטיפול היא להפחית דלקתיות, הקלת סימפטומים והעלמת ליקויים תזונתיים. הטיפול עלול לכלול תרופות, ניתוח או שילוב שלהם. בחירת הטיפול המתאים תלוי במיקום המחלה וחומרתה, בסיבוכים הקשורים למחלה ואיך החולה הגיב לטיפולים קודמים (אם היו) כאשר הסימפטומים התרחשו.

1. טיפול רפואי: המטרה היא לדכא את התגובה הדלקתית וכך לאפשר לרקמות המעי להחלים, דבר המעלים את הסימפטומים של שלשולים וכאבי בטן. לאחר שהסימפטומים בשליטה, משתמשים בתרופות כדי להפחית את תדירות ה"העצמות הפתאומיות".

2. ניתוח: בדרך כלל משתמשים בשיטה זו כדי לטפל בסיבוכים כגון היצרות המעי, חסימת המעי, פיסטולות ודימום. הניתוח הפשוט ביותר הינו כריתת חלק מהמעי בלבד וחיבור מחדש של שני הקצוות הבריאים. לעיתים לאחר הניתוח יש תדירות גבוהה של העצמות פתאומיות, בעיקר בצורה המחקה את תבנית המחלה המקורית של מחלת קרוהן, לעיתים בצד אחד או בשני צדי החיבור. כ- 33% מהחולים במחלת קרוהן שצריכים ניתוח, צריכים ניתוח חוזר תוך 5 שנים ו- 66% תוך 15 שנים.

חולה הנמצא בהפוגה בעל סיכוי של 42% להיות חופשי מהעצמה פתאומית של המחלה לתקופה של שנתיים ובעל סיכוי של 12% בלבד להיות חופשי מהעצמה פתאומית לתקופה של 10 שנים. במהלך תקופה של 4 שנים, כ- 25% מהחולים נשארים בהפוגה, ל- 25% מהחולים יש העצמות פתאומיות לעיתים תכופות ו- 50% חווים מסלול של תנודות בין תקופות של הפוגה לתקופות של העצמות פתאומיות.