סכיזופרניה היא מחלה הפוגעת בתפקודי המוח ומשפיעה על הנפש ("מחלה נפשית"), מקור שמה הוא ביוונית ופירושו הוא: schizein- פיצול,- phren דעת, כלומר פיצול המוח (הדעת). כתוצאה מפגיעה מוחית זו סובל החולה מהזיות, שינוי רגשי קיצוני ופגיעה בתפקוד, טעות נפוצה היא לחשוב כי כאשר מדובר בסכיזופרניה מדובר ב- "פיצול אישיות", אך אין זה נכון כלל. במחלת הסכיזופרניה או בשמה העברי – שסעת, מוחו של החולה "שסוע" ופגוע מבחינת תפקודו הלקוי ועיוות המציאות, הכוונה היא שהחולה בעל חשיבה "מפורקת" וללא אחיזה במציאות, אך אישיותו עדיין אחת ואין לו מספר אישיויות. מחלה זו, הקרויה לעיתים בשם "הסרטן של הנפש", פוגעת ללא הבדל גזע, מין ושכבה סוציו-אקונומית בכאחוז מאוכלוסיית העולם לרבות ישראל בה חולים כ-70 אלף איש.
המחלה אמנם פוגעת בשכיחות זהה בגברים ובנשים אך תקופת פריצתה שונה, כך בגברים פורצת המחלה בגילאי 18-26 ובנשים בגילאי 26-45. אלו טווחי הגיל השכיחים ביותר אך ישנם מקרים נדירים בהם פורצת המחלה גם מחוץ לטווחי גילאים אלה ולמעשה סכיזופרניה יכולה לפרוץ בכל שלב בחיים.
סכיזופרניה יכולה להופיע בצורה אקוטית (פרץ פתאומי) או כמחלה כרונית – מחלה המתמשכת תקופה ארוכה עם שינויים איטיים תוך צבירת הנזקים המוחיים. התקף המחלה אשר נקרא "התקף פסיכוטי" יכול להתרחש גם באדם בריא לחלוטין וחריפותו משתנה בין חולה לחולה, ישנם אנשים העוברים התקף פסיכוטי בודד בחייהם (50% עוברים התקף שני תוך שנה), אחרים עוברים מספר התקפים אך מנהלים אורח חיים נורמלי בין ההתקפים. ישנם מצבים קשים בהם לאחר מספר התקפים החולה נמצא בהליך ניווני וככל שהמחלה נמשכת כך נפגע תפקודו.
התקף פסיכוטי יכול לכלול הזיות, שינויים קיצוניים במצב הרגשי, פרנויות שונות, התבודדות, פגיעה בכושר הדיבור ועוד, יחד עם זאת סכיזופרנים לא אלימים יותר מהאוכלוסיה הבריאה.
הסכיזופרן משוכנע, בזמן ההתקף (ובמקרים קשים כל חייו), כי ההזיות וכל שאר הסימפטומים שהוא חווה אמיתיים לחלוטין וכי זוהי המציאות, לא ניתן לשכנעו אחרת שכן קשרו למציאות נפגע ובמוחו הפגוע מציאות חייו היא האמיתית. תוחלת החיים של חולי סכיזופרניה קצרה בכ-20% וכ- 10% מהחולים מתאבדים (בעיקר גברים צעירים). בנוסף לסימפטומי המחלה ותוצאותיה, מייחסים אחוז גבוה זה גם לעובדה כי ההתקפים קוטעים את מהלך החיים ופוגעים ביכולת להקים משפחה וקריירה גם אם החלימו לאחר ההתקף.
גורמים
כאשר ניגשים לשאלה העיקרית: "מהם הגורמים לסכיזופרניה?" רב הנסתר על הגלוי במחלה קשה זו. ע"פ המודל הקיים היום- "המודל הביו-פסיכו-סוציאלי", גורמים סביבתיים, פסיכולוגים וביולוגים משפיעים על סיכוי פריצת המחלה ואף דרגת חומרתה.
ידוע כי ישנו בסיס גנטי חזק אשר כיום מיוחס למספר גנים (שאינם ידועים) ולא לגן יחיד, ניתן לראות כי כאשר זוג הורים חולה במחלה לילדיהם 40% סיכוי לחלות במחלה, אחוז זה יורד ל 10% סיכוי למחלה בילד כאשר רק הורה אחד חולה במחלה. המצאות המחלה בקרב בני משפחה מדרגות שונות משפיעה גם היא על הסיכוי של אדם לחלות במחלה, ככל שדרגת הקרבה המשפחתית רחוקה יותר כך הסיכוי קטן.
ישנם גורמים נוספים החשודים כמעוררי התקפים פסיכוטים בינהם ה"חשודים המיידיים": סמים (לרבות "סמים קלים" כגון מריחואנה וחשיש), עישון והשמנת יתר. ככל שהגורמים הללו קיצוניים יותר כך גדל הסיכוי לחלות, בנוסף לכך מתח נפשי, התפתחות לא תקינה בשלב העוברי והינקות ואף הדבקות בנגיפים בשלבים אלה מעלים את הסיכון לחלות.
ישנה תאוריה הקרויה "תאורית הדופאמין" אשר מוצאת קשר בין רמות דופאמין לסיכוי התפרצות המחלה. דופאמין הינו מוליך עצבי (נוירו-טרנסמיטור) במוח, תפקידו של מוליך עצבי הוא לאפשר תקשורת בין תאי העצב במערכת העצבים. במוחם של חולי סכיזופרניה יש רמה גבוהה מהרגיל של דופאמין אשר לה מייחסים הפרעות בתקשורת העצבית אשר גורמות למגוון סימפטומים, זו הסיבה שסמים לדוגמא מעלים את הסיכוי לחלות בסכיזופרניה שכן פעולתם מעלה את רמת הדופאמין במוח.
חולי סכיזופרניה סובלים משיעור גבוה של מעשנים (80% לעומת 25% באוכלוסיה הכללית) ושל השמנת יתר (50% לעומת 30% באוכלוסיה הכללית), כך נוצר מעגל זדוני בו התקף פסיכוטי גורם לעישון והשמנה גוברים ואלה מצידם גורמים להתקפים נוספים וחוזר חלילה. מחקרים רבים ברחבי העולם נעשים על מנת לגלות את הגורמים למחלה קשה זו אשר פוגעת במליוני אנשים ברחבי העולם.
אבחון וסימפטומים
התקופה המקדימה להתפרצות המחלה נקראת תקופת הפרודרום ובה האדם יכול להיות בבריאות תקינה על פי כל בדיקה רפואית. ישנם חולי סכיזופרניה בהם ניתן לראות שינויים במבנה המוח (הגדלה/הקטנה של איזורים ספציפיים) או ברמת תפקודו, אך שינויים אלה קלים מאד ואינם קיימים בכל החולים וחלקם אף קיים באנשים שאינם חולים בסכיזופרניה, כך שאבחון על סמך ממצאים אלו לא אמין.
האבחון נעשה ע"י המצאות קבוצת סימפטומים מסויימת יחד ושלילת מחלות אחרות אשר גם בהן מופיעים הסימפטומים הקיימים בחולה. תהליך זה אינו פשוט כלל שכן לעיתים סימפטומים מתקבלים כתוצאה ממחלות שאינן ידועות לחולה, על מנת לשלול אותן יש לערוך תשאול מקיף על ההיסטוריה הרפואית של החולה ושל משפחתו המורחבת בנוסף לבדיקות רפואיות מקיפות. מציאת המחלה הנכונה קריטית שכן ישנן מחלות בעלות סימפטומים דומים לסכיזופרניה (כגון מאניה-דפרסיה) שהטיפול בהן שונה לחלוטין ואבחון שגוי יוביל לטיפול שונה שיכול לגרום לפגיעה בשיפור המחלה ואף להחמרתה. בצורה דומה הבדיקות הרפואיות והמעבדתיות משמשות לשלילת סימפטומים הנגרמים משימוש בסמים שכן גם הם גורמים לסימפטומים הדומים לסכיזופרניה.
חולים בסכיזופרניה סובלים מסימפטומים שונים ומגוונים המתחלקים לשתי קטגוריות ראשיות:
- הסימפטומים החיוביים - מוגדרים ע"י התנהגות מוגזמת או מעוותת יחסית להתנהגות נורמלית כגון: דלוזיות (אשליות, כדוגמאת אמונת אדם כי קוראים את מחשבותיו), הזיות חושיות (כדוגמאת ראיית/שמיעת/הרחת דברים אשר אינם אמיתיים).
- הסימפטומים השליליים - מוגדרים ע"י התנהגות פחותה או לא קיימת יחסית להתנהגות נורמלית כגון: קהות רגשית-חוסר רגשות, דיבור משובש ולא ברור, בעיות בזיכרון, ירידה בהגיינה אישית והזנחה עצמית, חוסר מוטיבציה, חוסר יכולת לחוש הנאה (אנהדוניה), התבודדות חברתית.
גברים מפתחים לרוב סימפטומים שליליים, לעומת נשים אשר מפתחות יותר סימפטומים חיוביים.
תת סוגי סכיזופרניה
ניתן לחלק את מחלת הסכיזופרניה לתתי סוגים ע"פ הסימפטומים:
- סכיזופרניה שאריתית - חולה בעל סימפטומים שליליים עם דגש על חוסר מוטיבציה וחוסר עניין כללי, ייתכנו גם סימפטומים חיוביים קלים.
- סכיזופרניה קטטונית - חולה נסוג, שלילי ומתבודד מאד בעל הפרעות פסיכו-מוטוריות בטווח רחב, מחוסר תנועה כליל ועד לתזוזות מוגזמות כל זאת בניגוד לרצונו. יתכנו תופעות כמו חזרה על מילים של אדם אחר (אקולליה) ואף חזרה על תנועותיו (אקופרקסיה).
- סכיזופרניה פרנואידית - סוג זה הוא הנפוץ ביותר, מודגשים בו סימפטומים חיוביים בעלי אופי רדיפתי וחשדני. חולה מסוג זה עוין, חשדן מאד ובעל מחשבות כי רודפים אותו (הממשלה, חייזרים שרוצים את מוחו וכו'), יתכנו גם דלוזיות גרנדיוזיות (משיח, או בעל יכולת לגרום לשמש לשקוע וכו'). מצב זה יכול להתפתח לסכיזופרניה שאריתית.
- סכיזופרניה לא מאורגנת - חולה בעל סימפטומים שליליים עם דגש על דיבור והתנהגות לא ברורים, הזנחה ושינוי קיצוני במצבי רוח ורגשות ללא קשר לסיטואציה בו נמצא (פרצי כעס או צחוק פתאומים).
- סכיזופרניה בלתי מובחנת - חולה סכיזופרניה אשר לא מתאים להגדרות הנ"ל.
טיפול
מכיוון שהגורמים לסכיזופרניה אינם ברורים דרכי הטיפול מסתמכות על ניסיון ומחקרים מדעיים, בנוסף לכך הטיפול מוכוון להמעטת והקלת הסימפטומים וההתקפים ולא לריפוי המחלה.
ישנן מספר גישות טיפול מלבד הרפואה המערבית אשר מראות הצלחה חלקית בהקלת התסמינים כדוגמאת: רפואה סינית, הומאופתיה ועוד.
ברפואה המערבית דרך הטיפול כוללת טיפול תרופתי, פסיכיאטרי, טיפול פסיכולוגי, סביבה תומכת ולעיתים אף שוקים חשמליים. בניגוד לדעה הרווחת התרופות הללו אינן מנטרלות את החולה ושוללות את שליטתו העצמית אלא מפחיתות וממתנות את הסימפטומים (בעיקר החיוביים). יחד עם זאת כ30% מהחולים לא מגיבים לטיפול התרופתי.
נעשתה התקדמות גדולה בנושא הטיפול התרופתי, כיום ניתן לטפל בסכיזופרניה הקטטונית ולהפחית את הסימפטומים שלה כמעט לחלוטין, לגבי שאר הסוגים פותחו תרופות חדשות בעלות תופעות לוואי מעטות לעומת אלה ששומשו עד כה אשר גרמו לפגיעה במערכת החיסון, השמנה, דכאון ועוד.
מכיוון שמחלה זו מאד אינדבדואלית כך גם הטיפול בה, כך ע"י ניסויונות לאורך זמן מוצאים את השילוב המתאים לכל חולה ספציפי. ישנה חשיבות לגיל בו מתפרצת המחלה, כך ככל שההתפרצות מתרחשת בגיל מבוגר יותר (עד שנות ה-50 בערך) כך הסיכוי להחלמה חלקית או מלאה גובר (כ-25% מחלימים לאחר ההתקף הראשון).
מרגע פרוץ המחלה יש לערוך שינוי באורח החיים שמא ימשכו ההתקפים ויחמירו, שינוי זה מחייב אורח חיים רגוע ובריא (המנעות ממתח, סמים, אלכוהול ותזונה לקויה), בנוסף לכך הוכח כי לסביבה תומכת יש השפעה מכרעת על ההחלמה ועל תדירות ההתקפים וחמירותם. כל זאת נעשה בהשגחת פסיכיאטר אשר מסייע לחולה במסלול חייו החדש.
התרופות מתחלקות לתרופות הרגעה ותרופות אנטי פסיכוטיות המפחיתות את הסימפטומים, בבסיסן של חלק מהתרופות ישנם חומרים המורידים את רמת הדופאמין, כל זאת ע"מ לנגוד את השפעתו המזיקה ברמתו הגבוהה. נטילת התרופות חיונית להחלמה ולשמירה על חיים תקינים ככל האפשר ולמניעת הדרדרות, אך כאשר מדובר בחולי סכיזופרניה גם פעולה כמו נטילת תרופות נעשת מסובכת שכן לאחר נטילתן מרגיש החולה טוב יותר ואין הוא חושב כי יש טעם בהן יותר ומפסיק לקחת אותן, לאחר מכן חלה ההדרדרות וחוזר חלילה. התקדמות חשובה שנעשתה בתחום היא בדמות התרופה "ריספרדל" אשר מוזרקת אחת לשבועיים אשר במהלכם היא משוחררת באופן רציף, כך פטור החולה מנטילת תרופות באופן יום יומי.
במידה והטיפול נעשה בסביבה מתאימה, על פי ההנחיות וככל שחולף יותר זמן מההתקף, כך פוחת הסיכון להתקף נוסף אשר יכול לדרדר את החולה למצב בלתי הפיך. לקריאה נוספת אודות סכיזופרניה לחץ כאן.
