פריצת דיסק – אבחון וטיפולים

תוכן [ הסתר ]

הסיבה מספר אחת לכאבי גב בקרב האוכלוסייה הכללית הינה פריצת דיסק, הרוב המוחלט של מקרי פריצת דיסק מתרחשים בגב התחתון בשל הלחץ המוגבר על איזור זה כתוצאה ממבנה עמוד השדרה. פריצת דיסק שכיחה ביותר בקרב גילאי 20 עד 40 וברוב המקרים בעלי הסימפטומים הכואבים הפתרון הוא ניתוח. על מנת לברר את מקור הכאב וסוג בעיית הדיסק ישנן דרכי אבחון ייחודיות לכך ולכל מקרה מותאם טיפול ספציפי.

אבחון

תחילה עורך הרופא המאבחן תשאול רפואי מקיף של סימפטומי הבעיה על פי חוויתו של המטופל. לאחר מכן ישנה בדיקה גופנית אשר שמה דגש על הסימפטומים המדווחים ומחפשת אחר כאבי גב ורגל אשר אופייניים במקרים של פריצת דיסק ובמיוחד בפריצת דיסק בגב התחתון. בבדיקה הגופנית מחפשים אחר שינויים עצביים שונים כדוגמאת: תחושת נימול, אובדן של כוח בשריר מסויים, בדיקת תקינות רפלקסים. ברוב המקרים לאחר בדיקות אלה ולאחר תשאול רפואי מקיף ניתן לאבחן על פי הממצאים אם מדובר בפריצת דיסק או לא.

במקרים בהם הסימפטומים מועטים או שלא ניתן לאבחן באופן חד משמעי פריצת דיסק, הרופא המאבחן יפנה את המטופל לבדיקות נוספות כדוגמאת:

הדמייה בעזרת מכשיר MRI – ביצוע הבדיקה הזו משמשת בדרך כלל לאימות האבחנה של פריצת דיסק ולקביעת מיקומו המדוייק של הדיסק אשר נפגע. יתרה מכך בדיקה זו מאפשרת לבחון את דרגת חומרת פריצת הדיסק והאם ישנן בעיות נוספות באיזור כמו זיהום או גידול.
סריקה ממוחשבת בעזרת מכשיר CT – בדיקה זו מאפשרת מבט מעט שונה מבדיקת ה MRI והן בדרך כלל בדיקות משלימות אשר נותנות סך הכל תמונה ברורה של דרגת חומרת פריצת הדיסק ומיקומו. בנוסף לכך בדיקת ה CT מאפשרת לשלול בעיות חמורות נוספות אשר בעלות סימפטומים דומים לפריצת דיסק אשר עלולות להיווצר בעצמות עמוד השדרה. יתרונה של בדיקה זו הוא בכך שאין שימוש בתהודה מגנטית בה, דבר זה קריטי בחולים עם עצמים מתכתיים זרים בגופם כמו לוחות, ברגים, שתלים וקוצבי לב אשר לא ניתן לבדוק אותם במכשיר ה MRI.
צילום רנטגן (קרני X) - בדרך כלל אין צורך בבדיקה זו באופן שגרתי על מנת לאבחן פריצת דיסק, יחד עם זאת אם ההיסטוריה הרפואית והבדיקות הגופניות של המטופל מצביעות על בעיות נוספות חמורות כגון: גידול, זיהום, שבר בעצמות עמוד השדרה, נזק עצבי חמור או אם כאבי הרגל ושאר הסימפטומים לא משתפרים לאחר 4 שבועות של טיפול תרופתי ופיזיותרפי (נקרא גם: טיפול לא ניתוחי), יש לבצע צילום רנטגן לבירור המקרה.
בדיקות דם – נעשות על מנת לשלול מצבים אחרים בעלי סימפטומים דומים לפריצת דיסק או אף מצבים שונים אשר יכולים להתפתח יחד עם מצב של פריצת דיסק.
בדיקת Electromyogram and nerve conduction test – בדיקה זו משמשת על מנת לאבחן בעיות מסויימות במערכת העצבים ובהולכה העצבית ובמערכת השרירים. בדיקה זו משומשת בעיקר בקרב אנשים אשר מראים סימפטומים של לחץ ממושך על חוטי העצבים באזור חוט השדרה, מה שעלול להוביל לתוצאות חמורות ביותר ואף לשיתוק אם המצב לא מטופל.
בדיקת Myelogram – בדיקת קרני רנטגן של תעלת עמוד השדרה אשר משתמשים בה בצבע מיוחד אשר מאפשר ניגודיות גבוהה יותר ובכך מבט ברור יותר ברזולוציה גבוהה. בדרך כלל משלבים את בדיקת ה Myelogram עם בדיקת CT ממוחשבת ויחד הן נותנות מבט ברור של פריצת הדיסק. שילוב זה של שתי הבדיקות נעשה כאשר תוצאות בדיקת דימות ה MRI אינן ברורות או במקרים בהם החולה לא יכול להבדק על ידי בדיקת MRI בשל המצאות קוצב לב או כל בעיה אחרת.
בדיקת דיסקוגרפיה (Discography) – בבדיקה זו מוזרק חומר ניגודי לתוך מרכזו הרך והג'לטיני של הדיסק הנבדק בעמוד השדרה. על ידי כך מתבוננים בדיסק ספציפי ברמת רזולוציה גבוהה על מנת לאבחן האם הוא פרוץ, מה דרגת חומרת פריצת הדיסק והשפעתו על עמוד השדרה סביבו.
בדיקת סלקטיבית של חסימת שורשי עצבים – בבדיקה זו מוזרקת הרדמה מקומית באיזור חוט השדרה על מנת לאבחן איזה עצב מבין כלל העצבים הוא זה אשר גורם לסימפטומים הנצפים אצל המטופל.

טיפול

מטרות הטיפול בפריצת דיסק מחולקות למספר קטגוריות:

הקלה על הכאבים, הפחתה בתחושת החולשה, הקלה על חוסר התחושה ברגל ובגב התחתון אשר נובעים מלחץ הדיסק הפרוץ על שורשי העצבים בחוט השדרה.
קידום חזרה לתנועה נורמלית ועל ידי כך חזרה לחיים רגילים, עבודה, הנאה ופעילות גופנית מתאימה.
מניעת פציעת גב ועמוד שדרה חוזרת והפחתת הנזק שנוצר על ידי הפגיעה הנוכחית ועל ידי כאבי הגב.

כיוון שדלקות אשר מתפתחות כתוצאה מפריצת דיסק בדרך כלל נעלמות לאחר זמן מה (ימים עד שבועות), כ 50% מכלל האנשים הסובלים מפריצת דיסק באיזור הגב התחתון יחלימו תוך חודש אחד בלבד. שאר החולים מחלימים בדרך כלל לאחר תקופה של עד חצי שנה. רק 10% מכלל האנשים הסובלים מפריצת דיסק בעלת סימפטומים עוברים בסופו של דבר ניתוח כירורגי על מנת לפתור את הבעיה באופן טוב יותר. לעיתים קרובות הדיסק הפרוץ מחלים בעצמו כאשר החומר הג'לטיני אשר היה בתוך הדיסק לפני שנפרץ, מפורק על ידי הגוף למרכיביו היסודיים ונספג חזרה אל הגוף, תהליך זה נקרא Resorption. מסיבה זו מבוצעות שיטות טיפול לא ניתוחיות לאורך תקופה מסויימת לפני שמחליטים שיש לבצע ניתוח כירורגי על מנת לפתור את בעיית פריצת הדיסק.

טיפול לא ניתוחי

ישנן מספר דרכי טיפול בפריצת דיסק אשר אינן מצריכות ניתוח וב 90% מהמקרים הן נותנות פתרון מספק. דרכי טיפול אלה כוללות:

רכישת מידע – המטופל לומד כיצד עליו לשמור על גב בריא לאחר פריצת הדיסק. פעילות זו כוללת סדנאות למידה לשליטה והתמודדות עם כאב וסימפטומי פריצת דיסק, כך לומד המטופל כיצד להגיב לתחושות שונות מבלי לפגוע בעמוד השדרה ומבלי לגרום לנזק נוסף.
פיזיותרפיה – בדרך כלל ממליץ הרופא המטפל על תהליך שיקום על ידי פיזיותרפיה. במהלך הפיזיותרפיה הפיזיותרפיסט המטפל משתמש במגוון של דרכי טיפול כדוגמאת עיסוי, תרגילי חיזוק, שימוש במכשירים פיזיותרפיים, שימוש בחום ועוד. תהליך הפיזיותרפיה ארוך ויש לבצעו גם באופן עצמאי, על כן הפיזיותרפיסט המטפל מלמד את המטופל תרגילי חיזוק לשרירי הגב ותרגילים אשר תומכים בעמוד השדרה.
מנוחה – בדרך כלל ממליץ הרופא המטפל על מנוחה לתקופה קצרה והפחתה בפעילות הגופנית, לאחר זמן מה יש לחזור לפעילות רגילה באופן הדרגתי.
הקלה על הכאב – כאב הוא דבר מאד סובייקטיבי, כל מטופל בהתאם למצב בריאותו ודרגת חומרת פריצת הדיסק חש בכאב שונה. ישנם מטופלים אשר מסוגלים להתמודד עם הכאב באופן טוב ולהמשיך בחייהם ללא צורך בטיפול תרופתי לשיכוך הכאבים, יש לזכור כי ברוב המקרים הכאבים חולפים כאשר הדלקת שוככת. יחד עם זאת במקרים רבים יש צורך בתרופות משככות כאבים על מנת להתמודד עם הכאב היומיומי, תרופות אלה כוללות: משככי כאבים שלא מצריכים מרשם רופא, משככי כאבים חזקים יותר אשר מצריכים מרשם רופא, תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידיות (NSAIDs), מרגיעי שריריםף קורטיקוסטרואידים, אופיאואידים ותרופות אנטי דכאוניות.
אימון גופני – יש להיוועץ עם הרופא המטפל והפיזיוטרפיסט האחראי לגבי תוכנית אימון מתאימה. אין להזניח את הפן האימוני שכן לאחר פריצת דיסק המטופל רגיש הרבה יותר לפציעות גב ועמוד שדרה נוספות. יחד עם זאת אין להפריז מעבר לנאמר בפעילות גופנית שכן יש להתאים את דרגת הפעילות למצבו הבריאותי של עמוד השדרה. בפעילות הגופנית יש דגש על אימון וחיזוק מרכז הגוף והשרירים המייצבים.