ניוון המקולה או בשמה המוכר יותר AMD- Age related Macular Degeneration, זו מחלת העיניים המובילה בעולם כגורם מספר אחד לאובדן הראייה ולעיוורון בקרב אנשים בני 50 ומעלה. במחלת AMD מתרחש ניוון של המקולה, המקולה היא איזור ברשתית העין אשר בו ישנו ריכוז גדול של תאים חיישני קרני אור. עקב כך באיזור המקולה מושגת הראייה החדה ביותר מתוך כלל שדה הראייה של העין, המקולה היא זו שאחראית לראייה החדה ביותר אשר חיונית לפעולות שונות כגון נהיגה וקריאה. במחלת AMD נפגע שדה הראייה המרכזי אשר נובע מהמקולה, כך נוצר מעין "חור" או עיוות במרכז שדה הראייה של חולה ה AMD.
כ 150 אלף אנשים מתושבי ישראל חולים ב AMD כאשר 2,500 נוספים כל שנה, תדירות AMD הולכת וגוברת כיוון שאחוז שכבת הגיל של 50 ומעלה עולה כתוצאה מהעלייה באיכות החיים והרפואה, עקב כך זו הפכה לבעיה רחבת היקף באופן מדאיג ביותר. ניתן לראות שמחלה זו קשורה לגיל החולה (על כן שמה Age related) בכך ששכיחותה בגיל 60 עד 70 היא 25% ומעל גיל 70 שכיחות זו עולה ל 33%.
מחלת AMD מתפתחת בדרך כלל באופן איטי, הדרגתי וחסר כאבים אשר במהלכה מתרחש אובדן של הראייה. במקרים נדירים אובדן הראייה עלול להתרחש באופן פתאומי. בשלביה המוקדמים של המחלה לעיתים לא ניתן להבחין בסימפטומים, במקרים בהם מופיעים סימפטומים של AMD הם מתבטאים באיזורים מוצללים בשדה הראייה המרכזי או ראייה מעוותת ומטושטשת של שדה הראייה המרכזי, בנוסף לכך יתכן שינוי בצבעים הנראים לעין. הכוונה ב"שדה הראייה המרכזי" היא לחלק המרכזי של התמונה אשר מתקבלת כאשר אנו מביטים, כך לדוגמא כאשר מביטים ומתמקדים בפרצופו של אדם, החלק המרכזי במבט זה (איזור העיניים, אף והפה) יהיה מעוות או מטושטש או במקרים של אובדן ראייה בשדה הראייה המרכזי, תהיה שם פשוט נקודה שחורה ("נקודה עיוורת").
מחלת AMD נגרמת ברא ובראשונה עקב תהליכי הזדקנות טבעיים המתרחשים בעין. יחד עם זאת על פי מחקרים אחרונים נמצא כי ישנו מרכיב גנטי ותורשתי במחלת עיניים זו. כך על פי מספר מחקרים נמצא כי ישנו קשר בין התפתחות המחלה לבין המצאותו של אלל מסויים ( רצף גנטי מסויים) של הגן הנקרא CFH. ליקויים בגן זה משוייכים לכמעט 50% מכל מקרי ה- AMD אשר בעלי פוטנציאל לגרום לעיוורון. בנוסף לכך על פי מחקרים אחרים נמצא כי גם אללים מסויימים של הגן CFB בעלי השפעה דומה ואף אללים של הגן CFC3 חשודים כמעלי סיכון לחלות ב AMD. נתון מעניין לגבי גנים אלו הוא ששני הגנים CFH ו CFB פועלים במסגרת המערכת החיסונית, אם כן ליקויים כלשהם במרכיבים של מערכת החיסון כנראה מובילים לתגובה לא תקינה של הגוף ועקב כך להתפתחותה של המחלה.
מלבד גורמים גנטיים ותהליכי הזדקנות אשר מתרחשים עם העלייה בגיל (מעל גיל 60 בממוצע), ישנם גורמים נוספים למחלה והם:
למחלת AMD שני מופעים שונים בעלי אופי שונה, מופע אחד נקרא "מופע יבש" (Non Neovascular) של AMD והמופע השני נקרא "מופע רטוב" (Neovascular) של AMD. במופע הרטוב של המחלה מתרחשת גדילה של כלי דם חדשים במקום שבו הם אינם אמורים להתפתח והוא המקולה, המופע הרטוב מוביל לאובדן ראייה חמור יותר. לעומת זאת במופע היבש של מחלת AMD אין גדילה של כלי דם חדשים במקום שהם אינם אמורים להתפתח, מופע זה הינו מופע המחלה השכיח ביותר והוא קיים ב 85 עד 90 אחוז מכלל חולי ה- AMD.
נבין את הבדלי המופעים השונים של AMD באופן עמוק יותר:
AMD במופע רטוב – בכ- 10% מחולי ה- AMD היבש המחלה מתקדמת לשלב חמור יותר אשר נקרא AMD רטוב, סוג זה של המחלה אחראי ל 90% מכלל מקרי העיוורון הנגרמים ממחלת ה AMD. במקרה של AMD רטוב נוצרים כלי דם חדשים מתחת לשכבת תאי הרשתית ומכלי דם אלה נוצרת נזילה של דם ונוזלים. נזילה זו גורמת לנזק בלתי הפיך לתאים הרגישים לקרני האור בשכבת הרשתית ומובילה למות התאים ועקב כך להיווצרותן של "נקודות עיוורות" בשדה הראייה המרכזי. כלי הדם החדשים אשר נוצרים ודולפים נוצרים עקב זיהוי לא נכון של הגוף אשר חושב כי יש צורך בשכבת כלי דם חדשים על מנת לספק יותר נוטריינטים וחמצן לרשתית העין. הסיבה לזיהוי השגוי של הגוף איננה ידועה. ישנן שתי קטגוריות של AMD רטוב, Occult וקלאסי. במקרים של AMD רטוב מסוג Occult אין יצירה מאסיבית של כלי דם חדשים ואין דליפה משמעותית מהם, עקב כך אובדן הראייה והנזק לתאי הרשתית קטן יותר. לעומת זאת ב AMD רטוב קלאסי ישנה יצירה משמעותית של כלי דם חדשים ודליפה רצינית ביותר אשר מובילה להצטלקויות ברקמות העין ולאובדן ראייה חמור יותר.